ב

והנה המעיין בסה"ת יראה דכל שמוצאה בבדיקת עד או רואה מהרחם אינו נכנס אצלו בגדר ספק. ולא היקל לתלות במכה שא"י אם מוציאה דם רק בכתמים ע"ש סי' צ"ב וכבר השיג זה הש"ך ס"ק כ"ב איברא דלענין רואה מחמת תשמיש מוכח בהדיא בסה"ת סי' ק"ז דחשוב ספק שמא מן הצדדים שמא מן המקור. דמה"ט מותרת לשני משום מטעם ס"ס שמא לא בא דם זה מן המקור אלא מן הצדדין ואפילו בא לראשון מן המקור שמא לא יבא לבעל שני דאין כל האצבעות שוות. ועפ"ז תירץ אאזמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק כ"ד ליישב דברי רמ"א מקושיית הש"ך עליו מסה"ת סי' צ"ב דבסה"ת סי' צ"ב מיירי ברואה שלא מחמת תשמיש וס"ל כדברי הרשב"ץ דלעיל ורמ"א קאי ארואה מחמת תשמיש דגבי רמ"ת חשבינן לספק שמא מן הצדדים. ובק"א שם סוף דבור הראשון הקשה בעצמו מהמשנה נמצא על שלו או על שלה דמיירי ברמ"ת ואעפ"כ חייבין חטאת וכמש"ל. ותירץ דמתניתין מיירי דארגישה ממש כדאוקימנא רפ"ח ולא אמרינן אימא הרגשת שמש הוא אלא בלאחר זמן דמסייע חזקה שלא לטמאותה למפרע דליכא רובא דעדיף מחזקה כנגדה אבל לטהרה לגמרי לא אמרינן הרגשת שמש הוא לקולא כיון דליכא חזקה דמסייע דהא רובא עדיף מחזקה ורוב דמים מן המקור ולא אמרינן דהוא ספק שקול אלא בדלא ארגישה ממש דאף שחזקתו בהרגשה לפ"ד הרמב"ם להכי מהני חזקה ומיעוטא למהוי פלגא ופלגא אבל בדארגישה ממש לא אמרינן אימא הרגשת שמש הוא אלא בדאיכא חזקה לחודה בלא רובא כנגדה עכ"ל. וכ"כ שם בפנים ס"ק כ"ד דספק מן הצדדים אפילו ברמ"ת אינו ספק שקול אלא בצירוף החזקה דאשה בחזקת טהרה עומדת שמצטרפת להאי סברא דדוחק האבר בצדדים נגד הרוב דמים מן המקור למהוי פלגא ופלגא ולכן לא הוה ספק רק בדלא ארגישה ממש. נמצא גם לפ"ז מוכרח לומר דספק מן הצדדים גבי רואה מ"ת הוי רק מיעוטא אלא רק ע"י צירוף החזקה חשוב כפלגא להצטרף לספק שני ובמוצאה שלא מחמת תשמיש בכותלי בית הרחם דחשוב טומאה ודאית כמו מן הלול ולפנים דשורפין עליו את התרומה דשם אין המיעוט מצטרף לחזקה למהוי פלגא ופלגא כדמוכח בתוס' די"ז סע"ב דרק מהלול ולחוץ דספקו טמא הוי המיעוט עם החזקה פלגא ופלגא ולא מהלול ולפנים או בכותלי בית הרחם. דשם לא מצטרף המיעוט דלא שכיחא כלל להחזקה מטעם המבואר בדברי אאזמו"ר שם ובסי' קפ"ג סס"ק א':

קיצור. ובאמת במקור הדין בסה"ת סי' צ"ב נראה דכל שמוצאה בבדיקת עד או רואה מהרחם אינו נכנס אצלו בגדר ספק מהצדדין. רק לענין רואה מחמת תשמיש מוכח בסה"ת סי' ק"ז דספק מן הצדדין נחשב אצלו לספק להצטרף לס"ס. ושם משמע כן ממ"ש בגמ' דס"ו ע"א לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא והיינו משום שבתשמיש האבר דוחק בצדדין לכן יש סברא שעי"ז הוציא דם מהצדדין. ועיין מזה בש"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ד בשם המ"י סי' ק"צ ובק"א כ' כן בשם הרמב"ם והרמב"ן. אך ע"ז יקשה מהמשנה הנ"ל דפכה"י נמצא על שלו כו' דמיירי ג"כ ברואה מחמת תשמיש ואעפ"כ לא מספקינן בצדדים כלל ותירץ אאזמו"ר נ"ע בקו"א דסי' קפ"ז סד"ה וגם טהורה תוך ד"ה ועש"ך בכללי ס"ס דמתניתין מיירי דארגישה ממש. כדאוקימנא רפ"ח. ועיין לקמן סעיף ג' שיש להקשות על תירוץ זה ועמ"ש בתשו' המתחלת בדין בדקה את עצמה בעד הבדוק לה ובתשובה המתחלת בדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק. דג"כ יש להקשות דאפילו בדארגישה כיון שיש לומר אימור הרגשת שמש הוא א"כ אינה טמאה ודאית אם הצדדים הוה ספק ברמ"ת. ובלאחר אות יום אמאי מטמאה בועלה מספק ה"ל ס"ס שמא לאחר הבעילה ושמא מהצדדים:

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.