[עוד מצאנו בכי"ק מה שרשם לעצמו]

(ולהיתר משום שלא בדקה עד אח"ז אין להחמיר משום שהרגישה כאב בשע"ת אם הכאב בצדדין א"כ ממ"נ הרי אם תאמר שהכאב גרם לדם א"כ הדם מן הצדדים ואין לאסור רק שמא הכאב אינו גורם לדם כמש"ר סס"ק י"ז וא"כ אין להביא ראיה מהכאב שראתה בשע"ת):

עיין פסקי מהרא"י סס"י מ"ז דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא כו' משמע לכאורה דבכה"ג טמאה אפי' בדקה אחר זמן. וא"כ יהי' נגד מ"ש בתה"ד סי' רמ"ו דהרגשה סברא דאורייתא היא היכא דליכא למיתלי ההרגשה במידי אחרינא כו' מבואר בהדיא דברמ"ת שי"ל הרגשה שמש הוא תלינן אע"פ שהרגישה שנפתח מקורה כדמיירי התם בתה"ד ואמרינן דהרגשת שמש הוא וטעתה. וצ"ל מ"ש פשיטא היינו לטמאותה באותיום כו' וכן הבין רבינו סק"י בתה"ד ע"ש. ודוחק לומר בע"א דבתה"ד לא היקל רק בשאר הרגשה דז"א במשמע כנ"ל. אמנם לרשב"ץ רפ"ט יש להחמיר:

ועכ"פ לאחר שתעסוק ברפואות ותראה שפסק הכאב יש להקל כמ"ש בש"ע סס"ח וניכר שהועילו כו'. ולפ"ז אין לחוש שמא הכאב גורם לדם המקור שיבא קודם זמנו כמש"ר ס"ק ל"ד כיון שיתרפא הכאב כו':

בנידון שהבעל מצא ג"כ בכתנתו ובפ"ב פירש מיד. י"ל שראתה הדם קודם תשמיש ועי"ז נתלכלך חלוקו כו'. שהרי הראב"ד ס"ל מה"ט דראי' [א'] אינו בחשבון. וע' בס"ט סי' ק"צ סס"ק ס"א כיון שנמצא על שלו ולא על שלה כו'. והרי בנ"ד נמצא ג"כ על שלה בבקר. מ"מ יש לטעון דהיה קודם תשמיש כו'. ועוד דבס"ט סי' קפ"ז סק"ג היקל גם בנמצא על שלה לאח"ז שיעור אשם תלוי כו':