א

סימן קו

שאלה אשה שיש לה כמה בנים ובחודש סיוון העבר נתעברה ואחר שבעה או שמונה שבועות היתה הלילה לאיש ומצאה בבקר על מקומות הפליטה אודם וכן מצאה בבדיקתה בבוקר ושוב פסק אודם ואחר טהרתה מצאה שוב בבקר כנ"ל וכן היה ארבעה פעמים. אך בפעם הד' עשתה מעצמה וקנחה בהסדין תיכף אחר החיבור ומצאה בבוקר על מקום הקינוח אודם והחמרתי כדעת הח"ד בשטת המני"ע וצויתי שבפעם החמישי תבדוק עצמה קודם תשמיש ואחריו ונמצא אחר התשמיש אודם והנה על חלוק בעלה נמצא בכל החמשה פעמים מלוכלך בזרע ואודם ג"כ יש במקום הזרע ושלא במקום הזרע אך לא הכין עצמו לכך ולא קינח בכוונה רק מעצמו נתלכלך וכתב הס"ט בשם שב"י כיון שלא הכין ולא קינח אין זה אלא כמו כתם ולא מצינו שזכרו כתמים על בגדי איש ולפ"ז לא נתחזקה עדיין האשה. אבל אני חושש שאם תטבול פעם שלישי וימצא אז תתחזק לכן אמרתי לה שתתרפא עתה קודם שנתחזקה אך שאלה לרופא ישראל ואמר לה שא"א ליתן רפואות למעוברת וקשה להמתין עד שתלד כי אמר הבעל שיהיה מוכרח לנוד מביתו והוא איש עני וטפלי' תלי' בי' וצויתי לעשות כיס מבגד פשתן עם מוך אשר ביד בני והכנסתו בעומק ולא נמצא עליה כלום והס"ט כ' שבלא נמצא כלום אין לסמוך בלא שפופרת שאפשר שלא להגיע לעומק אך אפשר עכ"פ להתיר לה לטבול ולא תבדוק אחר התשמיש כמ"ש אדמו"ר כפי שטת הכו"פ. אבל איני סומך על דעתי לכן אני שואל דעת קדשו בזה ויוריני איך לעשות:

הנה בתשו' א"ש סי' נ"ז איתא שבתחלה בדק שלא בשפופרת ע"י מוך ועץ. וכן העתיק דבריו במנחת יעקב. ובס"ט סי' קפ"ז סק"ז הביא דברי הא"ש בזה הלשון שבתחלה בדק שלא בשפופרת ע"י מוך. ולפע"ד נ' כוונת הא"ש דוקא ע"י מוך ועץ ולא ע"י מוך לבד. משום דמוך בלי עץ להיותו רך מאד לא דמי כלל למה שלמודה לראות ע"י תשמיש כו' וראיה ממחלוקת המ"ב וסמ"ע עיין בדברי הגאון אאזמו"ר נ"ע סקפ"ז ס"ק י"ב. ולכן אם ע"י מוך לבד לא נמצא כלום לא מהצדדין כו' נ' דקשה להקל ולומר דה"ל כבדיקת שפופרת שלא נמצא עליו כלום כי לא דמי מטעם הנ"ל ובפרט שגם הס"ט גמגם בזה שם מטעם אחר ואאזמו"ר ז"ל לא הביאה כלל. ומפני שלא הוחזקה עדיין רק ב"פ ג"כ יש לעיין כיון שבג"פ הראשונים נמצא ג"כ על חלוק שלו כמו בב"פ האחרונים וגם היה האודם במקום הזרע. דהנה בחי' הרמב"ן ר"פ כל היד גבי נמצא על שלו הקשה דהא מדלא יהבו רבנן שיעורא משמע שאע"פ ששהה אחר בעילה זמן מרובה קודם קנוח טמאין ואמאי ליחוש שמא מאכולת הוא שבאה עליו אחר שבעל שהרי אינו אלא ככתם בעלמא ויש לדחוק ולומר שכל קודם קינוח כיון שעדיין שכבת זרע לחה אין המאכולת באה עליו כו' עכ"ל. א"כ בנ"ד ג"כ שנמצא דם הרבה בענין שא"א לתלותו במאכולת וכה"ג וכיון שנמצא במקום הזרע. נהי דלא דמי ממש לעד שקינח א"ע בו. מ"מ רגלים לדבר הוי וכיון שאח"כ ראתה ב"פ ודאי ע"י תשמיש י"ל דה"ל כאילו הוחזקה ע"י צירוף ג"פ הראשונים שנמצא על שלו במקום הזרע כו'. ול"ד למ"ש הש"ך סי' קפ"ז סק"א בשם אביו הגאון ז"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כו' דהתם שאני שי"ל שאחר תשמיש ראתה כו'. אבל הכא אם הדם בא ממנה היה ודאי בשעת תשמיש כיון שנמצא על שלו. אלא שבאנו לתלות דאתיא מעלמא אע"ג דאין לו במה לתלות רק משום שלא גזרו כתמים על בגדי האיש. כמ"ש הס"ט סי' קפ"ז סק"ג וסי' ק"צ ס"ק י"א בשם הפמ"א. י"ל דזהו דוקא כשלא נמצא במקום הזרע. דאז הוא דאמרי' שלא גזרו כתמים על בגדי האיש. משא"כ כשנמצא במקום הזרע. וגם מצאה כן על סדין שלה במקום הפליטה. א"כ בכה"ג לא שייך לומר שלא גזרו כתמים על בגדי האיש. וראיה מדברי הרמב"ן הנ"ל דהא גוף ענין נמצא על עד שלו אחר זמן כ' הרמב"ן שהרי אינו אלא ככתם בעלמא ותירץ וי"ל כו' כמש"ל. וא"כ נהי שבנדון זה כיון שאינו ע"י קינוח בכוונה וגם החלוק לא היה בדוק ודאי שאין לחוש בפחות מכגריס אף אם מצאה ג"כ על סדין שלה בבוקר וכו' אבל לגבי יתר מכגריס כשא"א לתלות במעלמא ה"ל כמו גבי קינוח בעד שלו ונמצא פחות מכגריס דמפני הסברא שכ' הרמב"ן לדחוק כיון שעדיין ש"ז לחה אין מאכולת באה עליו מחשבינן לי' טומאה ודאי' אע"ג דאינו אלא ככתם בעלמא כיון שנמצא אחר זמן רב. וה"נ מה שאין שום מקום לתלות במעלמא לא גרע מסברא הנ"ל של הרמב"ן וכיון שנמצא במקום הזרע י"ל דמטמאינן לה. אף שאינו אלא ככתם שבבגדי האיש. מיהו היינו דוקא כשמצאה ג"כ על סדין שלה אף שמצאה בבקר דאם לא נמצא על שלה כלל י"ל דהוי ראיה להיפך דמעלמא אתיא. הגם שבנמצא על שלו ע"י קינוח בעד אין מקילי' מהאי טעמא. (ועיין בתשו' אחת הקשיתי על דינו דהפמ"א מסוגיא דנ"ח ע"א במשתיתא כו' וע' רש"י שם ד"ה כי אמרינן ובש"ע סי' ק"צ סעיף ל"ב.ובש"ך שם ס"ק ל"ט). ואף שיש לחלק מה"ט עוד דכיון דהרמב"ן מיירי ע"י קינוח ממש הלכך אע"ג דאינו אלא ככתם מטמאינן משא"כ בנד"ז דלא קינח בכוונה רק מעצמו נתלכלך מ"מ מאחר דהאודם נמצא במקום הזרע ה"ל כעין קינוח. ולא שדומה ממש לקינוח להחזיקה ברמ"ת ע"י ג"פ שנמצא על חלוק שלו במקום הזרע. ועל סדין שלה בבקר. דכולי האי אין להחמיר. אבל בנד"ז שאח"כ ראתה עוד ב"פ מ"ת וגם אז נמצא על שלו בכענין שנמצא בג"פ הראשוני' י"ל דחיישינן כאילו ראתה ג"פ מ"ת:

ולכן נלע"ד להחמיר להצריכה בדיקה דהא"ש סי' נ"ז ע"י מוך ועץ. והיינו ליקח עץ חלק כמו חתיכה מן קאצעלקע עיין בדברי אאזמ"ו נ"ע סי' קפ"ז סקי"א אם הוא חלק כו'. ולמעלה במקום שאינו חלק יש לכרוך עליו מוך הרבה שלא יסרט כו' וגם במקום שהוא חלק אפשר יש לכורכו במוך כו'. ואם לא תמצא כלום הוי בדיקה להתירה לבעלה כ"ז שלא תתחזק בג"פ רצופים אח"כ. או אם ירצו להמתין עד שתלד אז נלע"ד דכשתטהר ע"י ספירת ז"נ יש להתירה לבעלה תוך ימי טוהר שלה:

צ"ע אולי אפשר לבדוק ע"י הכנסת נר היינו ליחט הנעשה מבולבע שהיא חלקה יותר מעץ ועבה כעובי האבר ובודאי מצד חליקותה קרוב יותר שלא תוציא דם יותר מעץ חלק. ומ"מ י"ל דנחשב בדיקה אם לא תמצא דם כלל. ומ"מ צ"ע מצד שחלוקה יותר מן האבר כו'. ואע"פ שגם שפופרת של אבר היא חלקה. י"ל לא דמי לחליקת ליחט העשוי מן בולבע: