א

סימן קה

בגמ' נדה דס"ו ע"א ואם יש לה וסת תולה בוסתה ופרש"י אם יש לה וסת לקלקול הזה. אבל הרמב"ם פ"ד מהא"ב דין כ' כ' אבל אם שמשה סמוך לוסתה תולה בוסתה עכ"ל. וכ"מ מדברי הראב"ד בספר בעה"נ שער הפרישה די"ז עמוד שני גבי אשה שאין לה וסת וז"ל שהרי שנינו בברייתא נשאת וראתה דם מחמת תשמיש כו' וקתני סיפא ואם יש לה וסת תולה בוסתה ש"מ דרישא באשה שאין לה וסת עסקינן עכ"ל. הרי מפרש ואם יש לה וסת דמיירי בוסת ראיית נדות ולא כפרש"י. והרז"ה בהשגות שם סק"ו הקשה עליו וז"ל לא ניחא לן לפרושי הכא דברשיעי עסקינן שבא עליה סמוך לוסתה אלא כך נראה לנו פירושא אם יש לה וסת בוסתות דגופה כ[ג]ון שפיהקה או שעיטשה. וכאותה ששנינו אלו הן וסתות וכו' ה"ז תולה בפיהוקה כו' ולא בתשמישה כו' עכ"ל. ודבריו צריכין ביאור דבמאי עסקינן אם כבר עברו הפיהוקים ולא ראתה ואח"כ שמשה בהיתר כדין המבואר בש"ע סי' קפ"ט סכ"ד. א"כ איך תהיה תולה בפיהוקה הרי בשעת הפיהוק לא ראתה וה"ל כמו בוסתות דימים כשעבר עונת הוסת ולא ראתה שאם שמשה אח"כ משמע דאינה תולה. ואם שמשה קודם שעברו וכלו הפיהוקים א"כ שמשה באיסור והרי לא ניחא לי' לפרושי הכי דברשיעי עסקינן. ודוחק לומר דבאמצע התשמיש התחילה לפהק ונמצא ששמשה בהיתר שהתחילה קודם הפיהוקים ואעפ"כ תולה בפיהוקה אך זה דוחק לומר דמיירי דוקא בכה"ג. ע"כ י"ל שאף שעברו וכלו הפיהוקים ושמשה אח"כ באותה עונה שפיר יכולה לתלות בוסת דפיהוק אף דאנן לא חיישינן לכתחלה לאוסרה מלשמש באותה עונה כיון שלא ראתה בשעת הפיהוק ממש מ"מ אם אירע דראתה כיון דה"ל סמוך לוסת דפיהוק שפיר יש לתלות בהפיהוק אלא שנתאחר קצת הדם לבוא מאיזה סבה. ואף שע"י התשמיש נתעורר לבוא מ"מ התשמיש לא גרם רק לדם הוסת שיבא ע"כ לא מחזקינן לה ברמ"ת וכדלקמן ועמ"ש לקמן בשם תשו' פנ"י חי"ד סי' א' גבי ואחד לאחריה כו'. עכ"פ הראב"ד והרז"ה ס"ל ג"כ כפי' הרמב"ם וכ"ד הרשב"א בתה"ק ש"ב וז"ל אשה זו שראתה ע"י תשמיש והיא בשעת וסתה תולה בוסתה להקל כדי שלא תתגרש מבעלה עכ"ל. וז"ל הרמב"ן בהלכותיו פ"ו הט"ו אבל אם שמשה סמוך לוסתה ה"ז תולה בוסתה עכ"ל וז"ל חידושי הר"ן ואם יש לה וסת תולה בוסתה פי' שאם סמוך לוסתה שמשה אע"פ שלא הגיע עדיין שעת הוסת שלה תולה בוסתה לומר שמחמת תשמיש הקדים הדם לבא קודם זמנו ולא מחזקינן לה ברואה מחמת תשמיש וכ"כ הרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל לא פי' כן עכ"ל. ונ' מדברי הר"ן דמיירי אף ששמשה בעונה שלפני עונת הוסת תולה בוסתה שהרי כ' אע"פ שלא הגיע עדיין שעת הוסת שלה. והרי זו העונה שרגילה לראות בה חשובה כולה כאילו הגיע שעת הוסת. דהא איפסיקא הלכתא כר' יהודה פרק האשה דס"ג ע"ב מיהו אפשר לדחוק דנהי שצריכה לפרוש כל העונה מ"מ נק' זה רק סמוך לוסתן. ועיקר הוסת הוא השעה שרגילה לראות בו. ומ"מ הנה לענין הרואה דם בשעת וסתה דקיי"ל דיה שעתא ואינה מטמאה למפרע משמע ודאי דכל העונה חשיבא שעת וסתה ודיה שעתא כדמשמע בגמ' פ"ק דף ד' סע"ב דלא ממעטינן אלא שלא בשעת וסתה דמשמע כשראתה בעונה אחריתי וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות במשנה ראשונה דנדה אם ראתה דם ביום הידוע. וכיון דכל העונה חשובה שעת וסתה א"כ מ"ש הר"ן אע"פ שלא הגיע עדיין שעת הוסת שלה נראה דמיירי אפילו בעונה שלפניה. ולשון פסקי הרשב"ץ שאם שמשה קרוב לוסתה וראתה דם אותה ראייה תלינן דהיא משום וסתה ולא חשבינן לה בהך ראייה רואה דם מחמת תשמיש עכ"ל. משמע ג"כ כדברי הר"ן דלשון קרוב יש לפרש אפי' בעונה שלפני עונת הוסת דהא בגמ' דס"ג סע"ב אמרינן ואי מההיא הוה אמינא סמוך לוסתה עונה אחריתי קמ"ל אותה עונה עכ"ל. אלמא לשון סמוך היינו יכולים לפרש אף על עונה אחריתי. ונהי דלכתחלה לא חיישי' לזה ומותרת לשמש מ"מ אם ראתה שפיר י"ל שהתשמיש גרם רק לדם הוסת ולכן כ' הרשב"ץ קרוב לוסתה. דאינו קרוב מאד כמו לשון סמוך כי סמוך משמע בקירוב יותר כמו סמוכים מן התורה מנין ביבמות פ"ק דף ד' ע"א דאמרי רבנן כיון דלא סמיך ליה דכתיב לא יקח איש את אשת אביו בינתים הרי מה שמפסיק איזו תיבות חשוב לא סמוך כי סמוכים היינו כענין אצל וקרוב לענין סמיכה שסומך ידיו עליו ממש אבל קרוב י"ל אף שאינו סמוך ממש. אך מלשון הרשב"א בתה"ק דכתב בשעת וסתה משמע ודאי דס"ל שאין תולין רק בעונת הוסת ולשון הרמב"ם והרמב"ן סמוך לוסתה אם נפרשו כלשון סמוך לוסתה שבגמ' משמע ג"כ עונת הוסת דוקא. ואעפ"כ אפשר לדחות כיון דבגמ' ס"ד דסמוך לוסתה היינו אף עונה אחריתי י"ל שבדבריהם י"ל כן. מיהו זה אינו דגם באיסור הפרישה בעונת הוסת כ' הרמב"ם פ"ד הי"ב ואסור לו לאדם לבוא על אשתו סמוך לוסתה כו' הרי דרק עונת הוסת לבד הוא קורא סמוך לוסתה. אך י"ל כיון שהמרדכי מיקל בזה ביותר דפי' ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיה רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיתה רואה טהור שעדיין לא הגיע שעת וסתה עכ"ל הובא ב"י. והש"ך סי' קפ"ז סק"ך מפרש דמיירי אף שאין לה מכה כלל. וע' מזה ג"כ שם ס"ק י"ד וכן פי' בתשו' פנ"י חי"ד סי' א' וכ' שגם דעת הרא"ש כן ונהי דמוכח בפשיטות מהש"ע סי' ד' דלא קיי"ל כן אא"כ שמשה סמוך לוסתה דוקא. וישוב דברי הש"ך סק"ך ע' במנחת יעקב סי' קפ"ז ס"ק י"ד ובס"ט שם. מ"מ לענין סמוך לוסתה אפשר שיש לצדד להקל אף בעונה שלפני הוסת דבכה"ג כ' הפוסקים שלא לחלוק כ"כ על ר"ח. גם אפשר קצת דוגמא לדבר ממ"ש בגמ' ס"פ בנו"כ דל"ט סע"ב כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא ועשרין וחמשה בירחא וריש ירחא דאמרינן דמי יתירא הוא דאיתוספו בה ופרש"י משום דאמר הך ראי' דר"ח ראיית וסתה היא והיום זמנה והאי דאקדים וחזאי בכ"ה דמים יתירים הוא דאתוספו בה וכ"כ רש"י עוד בפ"ק די"א סע"א וכ"כ הטור סי' קפ"ט ושא"פ וא"כ כמו שע"י דמים יתירים בא הדם הוסת קודם זמנו אפי' חמשה ימים א"כ יש סברא ג"כ לומר שע"י התשמיש יוכל להקדים עונה א' עכ"פ כמ"ש הפוסקים שדרך הדם לבוא מחמת תשמיש. גם אפשר עוד קצת דמיון ממ"ש בגמ' די"א ע"א לל"ק שקפיצה של אתמול גרם לראייה של מחר וע' בש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"ט ובב"י שם ובש"ע סס"ך שפיהוק של אתמול גרם לראייה של ר"ח אלמא יום א' יוכל להתאחר הדבר מהגורם והמסובב מהסבה וכמ"כ י"ל שיום א' יוכל ע"י גורם לבוא הדבר קודם עיקר זמנו כיון דראינו דיום א' מצטרף למחר. גם אפשר ראיה וזכר לדבר מהא דאמרינן פ' בא סימן דנ"ג ע"ב ראתה כתם ואח"כ ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת:

והנה הפרישה הביאו הש"ך ס"ק ט"ז היקל באם ראיית וסתה הוא בתחלת היום לתלות בלילה שלפניו והש"ך חלק ע"ז והמנחת יעקב ס"ק י"ג הסכים להפרישה. ובתפל"מ פי' גם דעת הפרישה בענין אחר ושלא יחלוק על הש"ך והס"ט סק"י דעתו להקל כהר"ן דלעיל והביא מתשו' פ"י חי"ד סי' א' וכמדומה שהוא מש"ש וז"ל אא"כ ר"ל סמוך לוסתה ולא בפרקים שוין אלא א' בעונה לפניה ואחד לאחריה וזה דוחק עכ"ל. ואף שכ' וזה דוחק היינו על ואחד לאחריה אבל מ"מ משמע דמפרש בעונה לפניה היינו עונה שלפני עונת הוסת: