ט

ונמצינו למידים שיש בידינו ג' מנהגים בענין המיעוך. הא' מנהג הת"ש. הב' מנהג השבו"י והפמ"ג. הג' מנהג הבודקים עתה. רק זאת כ' הל"ש והבית אפרים שלמנהג הג' והוא הקולפים בנחת צריכים הם לקלוף הכל אפי' כל מה דלחוץ עובי שטח הסרכא עד כלותם ושיהי' נקלף דוקא בנחת. ואם באיזה מקום אי אפשר שיקלוף בנחת הרי נתברר שהיא סרכא וטריפה וכמדומה בבירור שכך מנהגם שהרי כך הדין בעובדא דרינוס. עכ"ד הל"ש. ועתה אומר אני מה שנלע"ד להתנהג בענין הסרכות. כי הנה בסרכות יש ג"כ חילוקים. הא' והוא אם נסרכה למקומות שאין הנקב פוסל בהם. וכבר נת' שבזה יש לנו בהכרח להעמיד מנהג שלנו ולסמוך על מנהג הקולפים בנחת כנ"ל. אלא מיהת נת' שם שכ' הבית אפרים שבמקום שאין הפסד אין לנהוג כן רק בסרוכה לדופן. המין הב' בסרכות הוא כשב' קצוותיה הם בריאה שלא כסדרן דהיינו מאונא לאונא או לאומא שאצלה מחיתוך לגב או מגב לגב. ובזה נ"ל שבמקום הפסד גדול יש להן לסמוך על מנהג השבו"י דדי שתנתק באמצעיתה. ואף שדעת השמ"ח אינו כן מ"מ כיון דיש קצת צד כל שהוא להקל בסרכות אלו משום דעת הרמב"ם ורש"י כמו שהבינו הטור והלח"מ בדבריהם. ואע"ג דכל שאר הפוסקים חולקים עליהם וכן ההלכה. מ"מ צד מיהו הוי להקל בענין המיעוך לסמוך ע"ד השבו"י והחב"י ושאר האחרונים נגד דעת השמ"ח. ומ"מ במקום שאין הפסד גדול אין להקל נגד דעת השמ"ח. אמנם אם הסרכא היא שלא כסדרן מאונא לאונא השלישי' וכן בסרכות דוורדא שבזה היא טריפה מדינא דגמ' לכ"ע באין חולק כלל. רק שאנו סומכים על המיעוך. והרבה פוסקים חולקים על המיעוך כידוע. א"כ עכ"פ בזה יש לשמוע אל הת"ש שהוא המחמיר בענין המיעוך. וכן נלע"ד מתשו' כאאזמו"ר נ"ע דהנה בתשובתו להגאון דבריסק נראה שהחמיר בכל סירכא שהיא בב' קצוות הריאה להתנהג כדעת הת"ש אפי' מחיתוך לגב. ואף דאח"כ סד"ה הנה אחרי שובי נחמתי כ' דהסומך על שבו"י אין מזחיחין אותו י"ל דאין מזחיחין אותו לבד אבל ראוי להחמיר עכ"פ כשב' קצוותיה הן בריאה ומש"ש לחומרא בעלמא החמרתי כן היינו בלהלאה ממקום הסרכא דבהא הת"ש נמי מודה כמש"ל בשם הלבושי שרד. והנה מ"ש להחמיר עכ"פ בסרוכה מא' לג' או בוורדא כהת"ש יש לי קצת ראי' לזה ממ"ש רמ"א בד"מ סק"ך ובהג"ה סעיף י"ג שיש מקומות שמחמירי' שלא למעך בסרכות הוורדא. ולכאורה קשה מ"ש וורדא משאר סרכות שבריאה שלא כסדרן אלא שהוא הדבר אשר אמרתי. כי הנה הרמ"א כ' שם בד"מ שלדעתו חומרתינו שנהגו להטריף כל סירכא אף במקום שהוא כשר מדינא גרמה קולא זו שנהגו למשמש ולמעך. ולפיכך י"ל שנהגו למעך בסרכות שיש מכשירים אותם בלא"ה מדינא דגמ' והיינו בסרוכות לשומן הלב וכה"ג או אפי' בשני אונות שנסרכו מן הראשונה לשני' מחיתוך לגב שדעת רש"י והרמב"ם להקל בזה לפי הנראה מפשוטן של דבריהם כמו שהבין הטור. משא"כ בוורדא הרי רש"י עצמו כ' בפי' דכולהו לגבה דידה שלא כסדרן הוא א"כ אין צד להקל בזה מדינא דגמ' ולכן לא סמכו על המיעוך לבד בזה. וא"ת א"כ למה לא כ' ג"כ שלא נהגו למעך בסרוכה מאונא א' לג'. י"ל דזהו מילתא דלא שכיחא ולא שייך בזה כ"כ מנהג. משא"כ בוורדא דשכיחא קצת שתסתרך לאיזה מקום שיהיה וכולהו לגבה שלא כסדרן. וכיון דנשמע שעכ"פ יש להחמיר יותר בסרכות הוורדא או מאונא א' לג'. א"כ הגם שכתבו הב"ח והש"ך שמנהג שלנו למעך בכל הסרכות. מ"מ יש לנו להחמיר בענין המיעוך גופא בסרכות דוורדא או מאונא א' לג' כמנהג הת"ש:

סיומא דפסקא. בסרכות שמאונא א' לג' או בסרכות דוורדא יש להחמיר בענין המיעוך כמ"ש השמ"ח. ומ"מ יראה מדברי אאזמו"ר נ"ע שהסומך על שבו"י אין מזחיחין אותו. בשאר סרכות שלא כסדרן וב' קצוותיה בריאה י"ל ג"כ כהשמ"ח. אלא שבמקום שנהגו כשבו"י יחזיקו במנהגן. בסרכות מריאה למקום שאין הנקב פוסל יש לסמוך במקום שנהגו על הקילוף בנחת ובדיקת פושרין והיינו בהפ"מ ובשלא בהפ"מ אין לסמוך על זה אלא כדעת הת"ש. אא"כ הסרכא מריאה לדופן: