ז

ובענין השאלה השנית נידון אשר נהגו השו"ב לבקוע הסירכא ולקלוף אח"כ הדלדולים בנחת מאין יצא להם היתר זה. בספר בית אפרים סי' ל"ט סעיף קכ"ו הביא מנהג זה וז"ל בהרבה מקומות נהגו הבודקים שממשמשין בסירכא ומותחין אותה כקרום ואח"כ אוחז בצפרניו ומושך וקולף אותה בנחת מעל הריאה וקולף והולך בנחת עד שלא נשאר ממנה כלום על הריאה ואז בודקין בנפיחה ושמין רוק או פושרין על מקום הסרכא (ר"ל על כל מקום הנקלף) ואם אינו מבצבץ מכשירין אותה ואם נשאר שום דלדול בריאה שא"א לקולפו אם לא בחוזק יד מטריפין אותה וגם כי רוב פעמים הוא מבצבץ ע"י כך. והמנהג הזה נתפשט בדורות שלפנינו בין הבודקים ואע"פ שלא היה רוח חכמים נוחה מהם לא מצאו אנשי חיל ידיהם לבטל המנהג ואמרו הנח להם לישראל (מוטב שיהיו שוגגים כו' כעין מ"ש הב"ח סי' ל"ט סט"ו) כו' ואולם עריבים עלי דברי דודי מ"ו הגאון מוהר"ס שאמר שהמנהג יש לו על מה שיסמוך לפי שכיון שהוא נקלף מעל פני הריאה זה האות כי לא קלטה הסרכא בקרום הריאה רק מחמת הליחות שמבחוץ התחיל להתקרם כמו מלבוש על הריאה וכמעשה שהביא הט"ז סי' ל"ה ס"ק י"ד בעובדא דריינוס שנתפשט קרום ונעשה כמו מלבוש לריאה וקלפוה בנחת מעליה ונמצאת הריאה שלימה והכשירוה ובודאי הלבוש הזה לא נתקרם בפעם א' כ"א מעט מעט עד שהוא מתעטף ע"פ כל הריאה. וא"כ מה לי כולם מה לי מקצתה כל שנקלף בנחת הרי שאין לסרכא שרש בקרום הריאה ומבחוץ בא ונדבק לשם וכשר. אבל אם נשאר איזה דלדולי' (ר"ל אפילו מה דלחוץ שטח עובי הסירכא) א"כ שורשה פתוח אל הריאה וטריפה. אע"פ שביארנו כי מה שנהגו להקל ע"י קליפת הצפורן ובדיקה הם דברים של טעם יראה לי שאין להקל בזה כ"א כשהסירכא הוא מן הריאה לדופן שיש לה מתירים מגדולי המורים ע"י בדיקה בפושרין אפי' לחתוך הסירכא וכדאי הם לסמוך עליהם להתיר ע"י קליפת הסירכא ובדיקת הפושרין. אבל אם נסרכה לשאר מקומות שבחלל הגוף אפילו למקומות שאין הנקב פוסל בהם ואין צ"ל אם הסירכא בריאה מאונא לאונא או לאומא או לשאר מקומות שבריאה שלא כסדרן אין ראוי לנהוג היתר כ"א במקומות שיש הפסד בדבר אבל במקומות שאין הפסד אין ראוי להם לזוז ממה שנת' למעך בלבד עכת"ד. העתקתי כולו לפי שאין הספר מצוי. והנך רואה קצת סמך למנהג ואעפ"כ אינו מתיר שלא במקום הפסד רק בריאה הסרוכה לדופן ולעד"נ שאפילו במקום הפ"מ אין להקל כ"א בריאה הסרוכה למקומות שאין הנקב פוסל בהם כגון לשומן הלב וכה"ג. דלהרבה מגדולי הראשונים יש לה היתר בבדיקה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בתשובתו. ולכן כדי להעמיד המנהג י"ל דאע"ג דלא קיי"ל כוותייהו מ"מ כדאי הם לסמוך עליהם להתיר ע"י קליפת הסירכא ובדיקת הפושרין אבל כשהסירכא הם ב' קצוותיה בריאה קשה מאד להקל ע"י הקליפה שהרי כאאזמו"ר נ"ע בתשובתו לברדיצוב כ' וז"ל כי מעולם לא עלה על דעתי להתיר ח"ו לקלוף הסירכא בידים כו'. גם שארי מחברים צווחים על המנהג הזה ככרוכיא כמ"ש בספר לבושי שרד סס"י ל"ט בתשובתו שם ג"כ על השאלה דברדיצוב הנ"ל בשגם כי הגם דגברא רבא אמר מלתא ה"ה הגאון מוהר"ס וגברא רבא מסהיד עליו ה"ה הגאון בבית אפרים. מ"מ תורה היא כו'. ואם לדין יש תשובה. דממעשה דרינוס אין ללמוד היתר לפמ"ש הט"ז סס"י ל"ט דהתם בתולדה כך היתה ובודאי נולד ונתהוה בפעם אחד ומאין לנו לומר שמתקרם מעט מעט כו'. ועוד דלדבריו שהסירכות הנקלפים דשכיחי טובא הן הנה התחלת קרימת המלבוש הנ"ל א"כ למה אין מלבוש הנ"ל כעובדא דרינוס נמצא כלל על הריאה אפילו בין מאה בהמות שנמצא בהם התחלת הקריאה דהיינו ענין הסירכות הנ"ל וכידוע לכל דעובדא הנ"ל לא שכיחא כלל וכלל. ולכן מסתבר יותר שהסירכות אינן מעין המלבוש כלל. וגם אין לומר דמ"מ יש להתיר זה כמו זה. דאין הנדון דומה לראיה דהתם כיון שהמלבוש ע"פ כל הריאה י"ל דמראים הדברים שברייתה כך משא"כ כשהיא רק במקום אחד מהריאה וכעין מ"ש הרשב"א בענין דבוקה שאם כל גג האומא דבוק בשדרה כשרה שכך מראים הדברים שזו כך ברייתה. בד"א בשכל הגג כולו דבוק כו'. ומשם יש ללמוד חילוק במכ"ש בין נ"ד לעובדא דרינוס. ובר מן דין הנה אף את"ל דבעובדא דרינוס נמי י"ל שלא נעשה כך בתולדה כמ"ש בראש אפרים סי' ל"ה ס"ק קמ"ט בשם ימין משה מ"מ בעובדא דרינוס נמי דעת הר"ץ להטריף בסרוכה למקום אחר. א"כ כ"ש בנ"ד. ואף שהשמ"ח חולק עליו מ"מ היינו דוקא בכמו עובדא דרינוס ממש ולא בסירכות ממש שיש ספק רחוק מאד אם הוא מעין עובדא דרינוס או לא ודאי דקשה מאד ללמוד בזה קולא מעובדא דרינוס. הלכך נלע"ד שאין להקל ע"י הקליפה בנחת אלא בסרוכה למקום שאין הנקב פוסל עכ"פ כדלעיל. וכן שמעתי מהשו"ב דקהלתנו שהוא ואביו שהיו שו"ב בק' לאזני לפני כאאזמו"ר נ"ע נוהגים כן שלא לסמוך ע"ז בסירכא שב' קצוותיה הן בריאה. וגם שמעתי משאר שוחטים נוהגים כן. ואם יאמר האומר הלא בסירכא שב' קצוותיה הן בריאה יש ג"כ צדדים להקל אם אין הסירכא מאונה ראשונה לשלישית והוא ע"פ דעת רש"י שבטור רס"י ל"ט ודעת הרמב"ם לפמ"ש הלחם משנה פ"ח מה"ש דס"ל דמאונא לאונא שאצלה נקרא כסדרן אף מחיתוך לגב. וא"כ נסמוך בזה ג"כ על הקליפה בנחת. ע"ד שאנו סומכים בסרוכה למקומות שאין הנקב פוסל. אף אתה אמור לו דלא דמו להדדי. דהא התם דעת רש"י והרמב"ם נמי לא ברירא כ"כ להקל בזה. והר"ן והב"י נסתפקו בדבריהם. ושאר פוסקים רובם ככולם וגם הגאונים שדבריהם דברי קבלה מטריפין הלכך אין לסמוך להקל על סברא זו כלל. משא"כ בסרוכה למקומות שאין הנקב פוסל שיש מתירים בזה להדיא מגדולי הראשונים וכן יראה מתשו' כאאזמו"ר נ"ע שבסרוכה למקומות שאין הנקב פוסל יש לצדד להקל יותר וכ"ה משמעות רמ"א בד"מ סי' ל"ט. הלכך בזה אפשר לצדד זכות לענין המנהג שכבר נהגו. אבל כשב' קצותיה הן בריאה יש להתנהג בענין המיעוך כמבואר בש"ע ואחרונים: