ה

וראיתי להגאון בס"ט סס"י קצ"א שרצה להקל קולא יתירה ברמ"ת ודבריו מופרכים מהש"ס דלעיל דאין תולין כתם בכתם ואע"ג דספק דרבנן להקל מ"מ האי לאו ספק שקול הוא כדלקמן. וה"נ לא מהני האי ספק לאצטרופי לס"ס בדאוריי' דלא הוי ס"ס אלא היכא דברירא מילתא שיש בבעלה מכה המוציאה דם (א"נ מכה שיש בה דם לרמ"א). והטעם י"ל דכמו בענין אין תולין כתם בכתם היינו משום שיש ס"ס להחמיר ספק שמא בעלת הכתם לאו מגופא קחזיא אלא מעלמא בא לה הדם ואת"ל דמגופה קחזיא שמא כתם זה שבחלוק שלבשה האשה הב' אינו ממנה וא"כ צד הקולא רחוק מאד והוי כמו מיעוטא. וה"נ גבי רמ"ת הספק הב' שמא מבעלה בא הדם יש בו ב' צדדים להחמיר כיון שא"י לנו שיש בו מכה וא"כ י"ל ספק אין בו מכה ואת"ל שיש בו מכה המוציאה דם שמא דם זה שרמ"ת אינו ממנו. ומש"ה ספק זה שמא הדם מן הבעל לא מצטרף לס"ס. משא"כ גבי איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל שני הספיקות הם שקולים. ועוד יש לדחות ראייתו מאיש ואשה שעשו צרכיהם כו' בכמה גווני דהא הפמ"א סי' י"ב כ' דלר' יוחנן דאמר דלר"מ מהני האי ס"ס ס"ל דבאשה שעושה צרכיה לבד נמי אין טמאה רק משום כתם ע"ש. וא"כ לא דמי לרמ"ת דהוי ספיקא דאורייתא עכ"פ או ודאי דאורייתא לשטת הרשב"א דלעיל:

אמנם אף את"ל דר"מ משום נדה ממש מטמא ואעפ"כ מטהר גבי איש ואשה (ודלא כהפמ"א דמסתמא לא יחלוק רב אשי די"ד ב' אדר' יוחנן) מ"מ ניחא משום דהתם יש תרתי חזקה לקולא כמ"ש רבינו בקו"א חז"ט דאשה וחזקה משביל המים בא הדם כמ"ש הרשב"א ובתרתי חזקה מהני לר"מ אפי' בספק שקול אחד לבד כדאי' בעירובין דל"ו וכ"ש הכא דאיכא ס"ס. ואע"ג דבלא ספק השני הי' טמאה טומאת נדה ודאי' היינו משום דתרתי חזקה לא מהנו כנגד רובא דרוב דמים מהמקור באים והמיעוט דשמא משביל המים כלא חשיב נגד רובא ומשום הכי הוי טומאה ודאית (וע' בת' ריב"ש סי' שע"ט. מיהו הנ"ב מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג חולק עליו וי"ל דלר"מ הריב"ש נמי מודה דלא מהני תרתי חזקה נגד רובא למהוי ספיקא) אבל בהצטרף לזה הספק דשמא מהאיש מהני תרתי חזקה לטהרה לגמרי ונק' ס"ס בגמרא היינו שמא משביל המים ושמא מהאיש. משא"כ גבי רמ"ת דליכא תרתי חזקה לא מהני האי ס"ס אפי' לרבנן כיון דהספק השני יש בו שני צדדים להחמיר. וגם הספק הראשון אינו ספק אלא לפ"ד התוס' אבל לפ"ד הרשב"א שי"ל וסת הוא דלית לה אינו ספק שקול כלל כנ"ל סק"ב בשם ההפלאה. ואף גם ברמ"ת ג"פ שי"ל דהוי ספק שקול מ"מ לא מהני מצד הספק השני כנ"ל: