ג

ועפ"י יש לגמגם לכאורה בנ"ד לשטת התוס' דנימא דהתשמיש שלא ראתה בו דם יהי' הוכחה ובירור שהדם שרמ"ת הוא מהצדדים דאל"כ מדוע לא ראתה עכשיו כו' כדלעיל סי' א' לפ"ד הגש"ד והא"ש. אבל באמת הוא בורכא. דסברת הגש"ד והא"ש לא שייך אלא כשרמ"ת ג"פ רצופים דהוחזקה זו להיות רואה כל פעם שתשמש דג"פ רצופים הוי חזקה גמורה. ומש"ה כשלא ראתה אח"כ פעם א' יש מקום להתבונן מדוע לא ראתה עכשיו ונוכיח מזה אלמפרע ואלהבא שהדם הי' מהצדדים כו'. משא"כ כשלא הוחזקה עדיין דהיינו שלא ראתה ג"פ רצופים אין ראי' ממה שלא ראתה שהדם שראתה הי' מהצדדים דלעולם אימא שהי' מהמקור ולא שייך לומר א"כ מדוע לא ראתה עכשיו ג"כ כמו שראתה אז משום די"ל שהפעם ההוא מקרה הי' שאירע לה לראות מ"ת ועכשיו לא אירע לה המקרה הזה. כיון שעדיין לא הוחזקה שתראה בכל פעם. והרי אפי' ברמ"ת ג"פ רצופים הקשה אאזמו"ר נ"ע האיך נסמוך ע"ז לומר מדלא ראתה אח"כ איגלאי מילתא כו' לענין שלא תצטרך ז"נ שהוא איסור דאורייתא והרי וסתות דרבנן ומדאורייתא לא חיישי' כלל שמא תראה כו'. וע"ש מה שתירץ ע"ז להעמיד דעת הגש"ד והא"ש אבל מ"מ נקוט מיהו בידך דבלא ראתה ג"פ רצופים ולא הוחזקה מדרבנן ג"כ שתראה מ"ת לית מאן דסבר שנאמר מדלא ראתה אח"כ איגלאי מילתא שהדם הי' מהצדדים. שהרי עדיין לא הוחזקה שתראה עד שתאמר מדלא ראתה כו'. וזה פשוט מאד באין ספק כלל. ובתשו' מהר"מ בת' הרשב"א סי' תתל"ח תתל"ט משמע נמי להדיא דברמ"ת בדילוגין צריכה ז"נ עכ"פ. וישוב דברי מהרי"ו נלע"ד משום דמהרי"ו לא ס"ל כלל הך סברא של הגש"ד והא"ש אפילו ברמ"ת ג"פ רצופים ועברה ושמשה אח"כ או שבדקה בשפופרת ולא מצאה כלום שיהי' מהני לענין שלא להצריכה ז"נ אפי' אם תראה אח"כ וכמו שבאמת הרבה פוסקים חולקים על סברא זו כמבואר בדברי כאאזמו"ר נ"ע שכ"ד רמ"א והש"ך. ובס"ט צווח ככרוכיא על סברא זו של הא"ש וכן בתשו' נ"ב חי"ד סי' מ"ג החמיר יותר. ועכ"פ פשוט לומר דמהרי"ו ס"ל כסברת הריצב"א שהוא ג"כ דעת הש"ך וד"מ. ומשה"נ השוה לזה דין רואה בדילוגין דבשניהם מותרת לשמש אח"כ עד שתראה ג"פ רצופים אבל ודאי צריכה ז"נ מיד שתראה אח"כ אפי' בפעם א'. וא"כ עלה בידינו ת"ל שאין סברא כלל בנ"ד לומר שלא תצטרך ז"נ מחמת דינו של הגש"ד והא"ש. ולא מיבעי' לפ"ד שאר פוסקים החולקים עליהם לגמרי אלא אפי' לשטתם נמי לא דמי כלל נ"ד לנדון דידהו דבנ"ד מודו דצריכה ז"נ באין ספק כלל: