ב

אך מ"מ יש להקשות. דהניחא לסברת הרשב"א הנ"ל דברואה מ"ת כל שאינן ג"פ רצופים י"ל וסת הוא דלית לה כו' אבל יש סתירה לזה ממ"ש התוס' דנ"ט ע"ב סד"ה דלמא. מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לא ממילא אתיא אלא ע"י מי רגלים כו' ועפ"ז כתב אאזמו"ר נ"ע בקו"א רס"י קפ"ז דברמ"ת אפי' פעם אחד נמי י"ל כן מדלא חזאי קודם התשמיש או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתיא אלא ע"י התשמיש. וצ"ל דהרשב"א לא ס"ל סברא זו של התוס' דהא גם רש"י התם לא ס"ל כן דהא התוס' שם הכריחו סברתם משום דא"כ בשעה שמזנקת נמי לפרוך שמא בא כדרכו כו' והיינו לס"ד דהתוס'. אבל לפמ"ש אח"כ ושמא בשעת זינוק א"א לדם לבא כדרכו כו' אין אנו צריכים לומר דאמרינן מדלא חזאי קודם כו' אלא דלא ס"ל האי סברא כלל אלא אדרבה חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם אם לא היכא דמוכחא מילתא כגון ביושבת על שפת הספל כו' ונמצא דם בתוך הספל כו'. והנה הר"ן בתשו' סי' מ"ט תפס במושלם סברא זו האחרונה של התוס' וכ' דקים להו לרבנן שאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר וכ"כ הרשב"ץ רפ"ט ולכן אין תימא אם הרשב"א יסבור ג"כ כן בפרט שדרכם להמשך תמיד אחר שטת הרשב"א וכ"מ קצת בתה"א דקפ"א סע"א דמשמע דמפרש הך פירכא דדלמא בתר דתמו מיא כפשוטו ומש"ה נמי כתב גבי רמ"ת שי"ל וסת הוא דלית לה ור"ל דלאו התשמיש גרם לזה משום דליכא למימר כלל הך סברא מדלא חזאי כו'. מיהו עדיין קשה דהניחא לדברי ר' מאיר רפ"ט אבל לדברי ר' יוסי שם הרי כתב הרשב"א בתה"א דלא חיישינן כלל לדלמא בתר דתמו מיא אתא דם וצ"ל דהטעם כמ"ש התוס' מדלא חזאי קודם כו'. וכיון שר' יוסי שהלכה כדבריו ס"ל סברא זו א"כ הדרא קושי' לדוכתיה דגבי רמ"ת נמי י"ל כן ואיך כ' הרשב"א וסת הוא דל"ל. וי"ל דכיון דעכ"פ ק"ל שאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר. א"כ סברא זו דמדלא חזאי קודם כו' אין אנו צריכים להשתמש בה כמ"ש התוס' דודאי המ"ר הי' סבה ליציאת הדם מה"ט דמדלא חזאי כו' לחוד. אלא דמה"ט אמרינן שמסתמא יצא הדם עם המ"ר יחד ולא אח"כ בתר דתמו מיא. ע"ד כאן נמצא כאן הי'. אבל מ"מ מה"ט לחוד לא היינו מכריעים כלל לומר שהמ"ר היו סבה ליציאת הדם והיינו חוששי' שמא יצא דם ממקורה כדרכו משום דוסת הוא דלית לה כעין מ"ש הרשב"א ברמ"ת. אלא דזה א"א לומר כאן משום שאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר. משא"כ גבי רמ"ת דלא שייך לומר הכי אדרבה דרך הדם לבא ע"י הרגל תשמיש. א"כ י"ל דלעולם לא בא הדם מ"ת כלל. וכן לפ"ד מהר"מ בהגמי"י הובא ב"י סי' קצ"א דר' יוסי לא פליג כלל על ר"מ ביושבת א"כ לדידי' ודאי לא אמרינן כלל הך סברא מדלא חזאי כו'. ובהא אתי שפיר המשנה בפרק כה"י די"ד א' נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן כו' והקשו ע"ז הא ברמ"ת הוי ספק שקול שמא מהצדדים בא הדם כמ"ש בב"י סי' קפ"ז בשם סה"ת וסמ"ג וא"כ אמאי חייבים חטאת. (וע' מה שתירץ בזה אאזמו"ר נ"ע. והוצרך בזה לשטת התוס' דאמרינן מדלא חזאי כו') ומצאתי בספר הפלאה באה"ע רס"י קי"ז שתירץ משום דמשנתנו מיירי כשלא הוחזקה עדיין להיות רמ"ת ג"פ רצופים. וא"כ לא תלינן דבא מ"ת כלל דלא שכיח ומש"ה חייב חטאת דרוב דמים מן המקור. וא"ש לפמ"ש הרשב"א וסת הוא דלית לה כו' והיינו משום דלא ס"ל הך סברא מדלא חזאי כו'. ונמצא עלה בידינו בעז"ה דסברת התוס' רפ"ט הוא במחלוקת שנוי' דלפ"ד התוס' אפי' ברמ"ת פעם אחת אמרינן שבודאי התשמיש הי' סבה ליציאת הדם מדלא חזאי קודם כו'. משא"כ לפ"ד רש"י והרשב"א ולפ"ד מהר"מ בהגמי"י לא אמרינן הכי: