ב

והב"ח אע"פ שבסי' קפ"ג סעיף ג' כתב בפשיטות דהאי ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן קאי בין על זב ושכבת זרע בין על נדה וזבה. עכ"ז סס"י הנ"ל סעיף י"ב כ' דיש לפרש דענין חומרא דרבי זירא קאי מה שטמא בטפת דם כחרדל. משום דבפרק יוצא דופן דמ"א ע"ב א"ר יוחנן מקור שהזיע כשני טפי מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא פי' מן הצדדין. וזה יאמר כאן דהחמירו בנות ישראל אפילו טפת דם אחת כחרדל דאע"פ שאינה כי אם טפה אחת לא תלינן דמצדדין אתיא עכ"ל. הביאו הס"ט סי' קפ"ג סק"ד והסכים עמו. וכ"מ לכאורה ממה שהעתיק האגודה בפרק יוצא דופן בתחלתו דין מקור שהזיעה כשתי טפות מרגליות טמאה לטומאת ערב ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתי עכ"ל. ומאי נפקותא מזה עכשיו. הא אין שייך טומאת ערב. אלא י"ל דאתי לאשמעינן שטפה אחת אפשר לתלות מדינא במן הצדדים. ולכן גם בפרק תינוקות סי' ל"ט כ' וז"ל אמר רבי זירא נשים החמירו על עצמן אפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים עכ"ל ולא ביאר מהו החומרא. אפ"ל דגם זה הוא מכלל החומרא דלא נתלה דמעלמא אתיא מן הצדדים. ועד"ז אפשר לפרש דברי הראב"ד שהביא הרא"ש פרק תינוקות סי' ג' וז"ל ועוד אפילו ידוע שבא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל כל רואה טפת דם כחרדל שיושבת עליו שבעה נקיים עכ"ל. והרא"ש הקשה עליו ר"ז הוא דאמר כו' בסתם ראייה כו' אבל אם היה ידוע שבא מן הצדדים בזה לא החמירו כו'. ויש לומר דהראב"ד ס"ל כמ"ש הב"ח דאפילו בסתם ראייה הי' לנו לתלות דמן הצדדים אתיא ואעפ"כ החמירו לדונה כראייה מן המקור א"כ ה"ה שאין לסמוך על בדיקת שפופרת כו'. וגם להרא"ש שהשיב עליו י"ל דבדיקת שפופרת שאני דחשוב ידוע שבא מן הצדדים אבל טפה כחרדל אין שייך לומר שידוע כו' רק שאפשר לומר שבא מן הצדדים כו' (מיהו י"ל טפה מרגליות הוא דם לבן שפיר י"ל מהצדדים בא. אבל דם אדום אינו כן וכמ"ש במ"א. ומ"מ בשגם לא הרגישה יש להקל שלא תבדוק ואין זה כמעלים עין מן האיסור דומיא דבדיקת הריאה. דהכא איכא כמה צדדים שמא מעלמא ודוגמת מש"ר גבי רמ"ת אזי חשוב צדדים ספק שקול וה"נ אף בלא רמ"ת בטפה א'. ב' כיון שיש לה חולי וריד הזהב שנסתם וממנו סובב הדם לכאן י"ל יותר דהוי ספק דלמא מוריד הזהב נמשך לורידין שבפרוזדור שלא ע"י המקור. ג' ספק דהרגשה. ד' שאין אנו בקיאין במראה הדמים. ה' שמא לא תמצא. וע"י דחיקת העד תקלקל כו'):

ושוב ראיתי מכ"ז בס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ה. בד"ה ובשו"ת עה"ג סי' כ"ב. שפי' כן דברי הראב"ד והרא"ש כמו שכתבתי וכתב שכ"כ הר"ן בתשובה סס"י מ"ט וז"ל ואע"פ שגזרו בנות ישראל על כל דם היינו לפי שאינן יודעות מאיזה מקום הדם בא אם מן המקור אם מן הצדדים אבל היכא דאתא ודאי מן הצדדים טהורה עכ"ל ור"ל דהא יש להקשות על לשונו לפי שאינן יודעות כו' דהא קיי"ל נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור. וכפרש"י שהביאו אאזמו"ר הגאון נ"ע סי' קפ"ג. דטמא טומאה ודאית. אלא צ"ל כיון שהוא טפה כחרדל שהוא דבר מועט מאד איכא למיתלי במן הצדדים ובשיש עוד ספק הסכים להקל:

קיצור. הב"ח ס"ל דבטפה א' כחרדל אף שאם ודאי ראתה מן המקור טמאה מדאורייתא. מ"מ מהסתם יש לתלותו במן הצדדים. וע"כ אינה טמאה רק מחומרת בנות ישראל והס"ט כ' שכ"מ מדברי הראב"ד. ושגם לדעת הרא"ש והר"ן חשוב ספק. ובשיש עוד ספק יש להקל: