א

סימן קא

משנה ר"פ יוצא דופן ד"מ ע"א ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן. בגמרא דמ"ג ע"ב מבואר דקאי על הרואה שכבת זרע או זיבה. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל ואמרו ומטמאין בכל שהוא רומז אל שכבת זרע ואל הזוב כו'. וכ"כ הרע"ו בפי' המשנה וכ"מ בתוי"ט שם וכ"מ באגודה ר"פ יוצא דופן סי' י"ט דגבי כל הנשים מטמאות בבית החיצון לא כתב ומטמא בכל שהוא ואח"כ כ' דיני בעל קרי אז כ' ומטמא בכל שהוא. ולפ"ז בדם נדה לא נתבאר בהדיא במשנה דמטמאין בכל שהוא כעין החרדל. ולכאורה מימרא דר' זירא פב"ת דס"ו ע"א בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. משמע לכאורה דגם זה מכלל החומרא שאפילו ט"ד כחרדל יהיה טמא. אך א"א לומר כן דא"כ הא דאמרינן בגמרא פכה"י דט"ז ע"ב ליחוש שמא תראה ט"ד כחרדל בביאה ראשונה ותחפנה שכבת זרע כו'. ומדוע ניחוש אם אפי' ראתה ט"ד כחרדל אינה טמאה רק משום שהחמירו על עצמן. וע' בהרא"ש ר"פ תינוקות סי' א'. א"ו משמע דטמאה מדינא מדאורייתא וכ"כ תר"י פ"ה דברכות גבי מימרא דר' זירא הנ"ל ונראה שמפרש בפשיטות דמש"כ במשנה ומטמאין בכל שהוא קאי גם על ראיית נדה. אלא דדבריו שם צ"ע מ"ש דגם במראה כעין החרדל טמא. וזה לא נתבאר בשום מקום. והרב"י הביאו סס"י קפ"ג. ולא העיר ע"ז. וממ"ש הב"י שם בשם רבינו ירוחם כי לא החמירו אלא בדם היוצא מגופה כו' משמע לכאורה דגם זה שמטמאה בט"ד כחרדל הוא מכלל החומרא. מיהו זה אינו דבפירוש כתב רי"ו להפך בנתיב כ"ו ח"ב שכ' על מימרא דר' זירא כ' הר"ש ז"ל וליכא למימר דהא אתא לאשמעינן דמדאורייתא דם טפה כחרדל לא מטמא והן החמירו דמטמא דהא אפילו מדאורייתא אשה מתטמאה בראיית דם כל שהוא כדתנן מטמאין בכל שהוא ואפילו כעין חרדל ובפחות מכאן אלא אראייה אחת כו' עכ"ל ע"ש. וברס"י קפ"ג עמ"ש הטור משתראה דם אפילו כחרדל כ' הב"י משנה פרק יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן. ובאמת אין מהמשנה ראיה מוכרחת כנ"ל. ושוב ראיתי בס"ט סס"י קפ"ג סק"ד הביא דברי רש"י ר"פ כה"י דף י"ד ע"ב ד"ה א"ל רבי חייא אף אתה עשיתו כתם. דאי ודאי ראייה הואי מגופה כדקאמר האמר פרק יוצא דופן דף מ' אפילו כעין החרדל ובפחות מכן. הרי מפרש רש"י בפשיטות דקאי גם על ראיית נדה וזיבה. דאע"ג דקאי על שכבת זרע וזב ה"ה דקאי גם על נדה. ועוד כיון דלמשנתנו גם זב מטמא בכל שהוא וא"צ כחתימת פי האמה. א"כ מסתמא גם בזבה הדין כן. וכן מוכרח מהמשנה ס"פ הרואה כתם עגול טהור משוך טמא. והיינו ע"כ בפחות מכגריס והיינו אפילו כחרדל וכן פרש"י דנ"ט ע"א ד"ה משוך כל דהו טמא דכיון דאמר משוך מגופה אתי. ובמשיכה תליא טעמא אפי' בכחרדל טמא. וכ"מ שם בגמרא דנ"ח ע"ב גבי לדברי אין קץ כו' ופרש"י אפילו כחרדל טמאה כו' הרי אפילו גבי כתם היה סברא לומר כן אלא דא"כ אין קץ כו' מבואר בהדיא דברואה מגופה ט"ד כחרדל טמאה כו'. וראיתי בתשו' שב"י רס"י ל"ח כתב אך המתניתין יש לדחות דמטמאין בכל שהוא ואפילו כחרדל כו' קאי רק על זב ובעל קרי כו'. ונעלם ממנו המשנה דס"פ הרואה כתם הנ"ל. ועיין בתשובתו סי' ל"ט סד"ה ועתה אבוא ליישב. ובתשו' מהרשש"ך על דבריו בד"ה ובמה דדחה. הביאו דברי רש"י דמ"ב ע"א ד"ה ולטמא במשהו לראייה לא בעינן שיעורא כדאמרינן במתניתן לדם נדה ולזיבה ולקרי מטמאין בכל שהוא עכ"ל. הרי רש"י מפרש בפשיטות המשנה ומטמאין בכל שהוא קאי על ראיית נדה ג"כ. וכ"כ הרמב"ם רפ"ה מהא"ב וז"ל ומטמאה בכל שהוא אפילו ראתה טפת דם כחרדל הרי הוא כמי שזב ממנה דמים הרבה עכ"ל. וכ' המ"מ ומ"ש ומטמאה בכל שהוא מפורש בהרבה מקומות עכ"ל. והרמב"ן בהלכותיו רפ"א הנדה האמורים בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מיכן בין שהיתה שופעת כו' עכ"ל וז"ל הרשב"א בתה"ק בית שביעי שע"ד האשה שבדקה עצמה בעד הבדוק לה ונמצא עליו דם אפילו טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמא כו' עכ"ל:

קיצור. מ"ש ומטמאין בכל שהוא. מבואר בגמרא דקאי על שכבת זרע וזוב וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה. ולפ"ז בדם נדה לא נתבאר בהדיא דטמאה מדאורייתא בכל שהוא אכן רש"י דמ"ב ע"א ודף י"ד ע"ב פי' דומטמאין בכל שהוא קאי ג"כ לראיית נדה. וכ"כ הרמב"ם רפ"ה והרמב"ן והר"י והר"ן ורי"ו והרשב"א וכן מוכרח בגמרא די"ו ע"ב ובמשנה ספ"ז וכ"כ מהרשש"ך בשב"י סי' ל"ט וכ"כ בפשיטות המ"מ והב"י: