ד

והנה לשטת הרמב"ן והר"ן ופסקי הרשב"ץ דל"ה ד"ה יולדות בזוב. דדם טוהר אינו סותר רק שאינו עולה לכאורה צ"ל ג"כ דס"ל כשטת התוספות דנק' דם טוהר אף שלא ספרה עדיין ז' נקיים אלא דבהא פליגי על התוס' דלהתוספות אעפ"כ סותר ואינהו ס"ל דרק אינו עולה. אבל את"ל דס"ל כפרש"י דכ"ז שלא ספרה אינו נקרא דם טוהר כלל וה"ל כדם זיבה אמאי לא יסתור לגמרי. וכ"מ ממ"ש בחידושי הרמב"ן דל"ז ע"א בד"ה או דילמא בענין דם הקושי שאין דינו לסתור ואפי' יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר. מיהו ודאי כיון דממעיין אחד אתי אינו עולה דלא גרע מימי טוהר דבתר לידה דאמרן לעיל לרב דאמר מעיין א' הוא אינן עולין והא לא סתירה מקריא אלא דבעינן נקיים מכל דם שבאותו מעיין עכ"ל. וכ"כ עוד שם סד"ה והא דתניא וז"ל דלכולי עלמא לעלות נקיים בעינן ואפי' בתוך ימי טוהר כדאמרן לעיל עכ"ל ואי איתא דס"ל כפרש"י פשיטא שאין מזה שום ראיה לדם קושי דהכא אינו נק' דם טוהר משא"כ דם קושי לפ"ז יש להכריח שלדבריו ג"כ רואה שלא בהרגשה בז"נ הוא ממש כדין רואה בימי טוהר דבתר יולדת בזוב שלא ספרה. אמנם הר"ן דל"ז סד"ה דבר המטמא סותר אחר שכ' ואיכא מ"ד כו' שהוא דעת הרמב"ן הנ"ל כתב והרמב"ם ז"ל פ"ז מהא"ב ה"י כתב דדם הקושי כיון דאינו סותר עולה למנין ז' נקיים ולא דמי לדם טוהר שאינו עולה דשאני התם שהדם טמא דביומי וטבילה תלי רחמנא וכדאיתא לעיל. וכיון שגורם טומאה דרך ראייה אע"פ שאינו סותר אינו עולה דנקיים מראייה בעינן כו'. אבל דם קושי כיון שהוא טהור לגמרי נקי מקרייא דה"ל כדם טוהר אליבא דלוי דאמר ב' מעינות הן שעולה עכ"ל. והנה מ"ש שהדם טמא נ' דהיינו כדפרש"י וכ"ה לשון המגיד שם וז"ל ול"ד לדם טוהר דהתם ביומי וטבילה תלי רחמנא ויולדת בזוב שלא ספרה אין לה דם טוהר עכ"ל. הרי כ' שאין לה דם טוהר. אלא דמ"ש הטעם משום דביומי וטבילה תלי רחמנא אזלא לכאורה כשטת סה"ת דאילו לשא"פ הטבילה אינה גורמת לשלא יהי' הדם נק' דם טוהר לגבי בעלה וכנ"ל רק כשלא ספרה זהו הגורם שאינו דם טוהר כו' ומ"מ המגיד מחולק עם הר"ן דלהמגיד כיון דאינו נק' דם טוהר סותר מנינה לגמרי משא"כ הר"ן אע"ג דס"ל שאינו דם טוהר עכ"ז ס"ל בזה כהרמב"ן דאינו סותר רק שאינו עולה ועד"ז הוא דעת הרשב"א בתה"א בית ז' סוף שער ששי דקפ"ז סע"א בד"ה תניא בפרק בנו"כ כו' וא"כ לדבריהם אין מזה ראי' לרואה שלא בהרגשה דאדרבה י"ל דדומה לדם קושי שעולה ול"ד כלל לדם טוהר דיולדת בזוב שלא ספרה דשאני התם דלאו טוהר הוא כלל. איברא די"ל להרשב"א והר"ן דס"ל דכשלא ספרה ז"נ דם טמא הוא אף לבעלה אמאי לא יסתור כל ז' כמ"ש המגיד. ומקור סברא זו דאינו סותר רק שאינו עולה זהו מהרמב"ן בחידושיו ובהלכותיו ואיהו לשיטתי' דס"ל שהוא דם טוהר משא"כ לשיטתייהו אינו מובן דה"ל תרתי דסתרי וכ"ד הרמב"ם פ"ז הלכה ז' שאינו דם טוהר אלא כדם זיבה הוא ממש ולכאורה אפשר לתרץ ולומר דמדמי לי' לימי לידה שרואה בהן דאע"ג דג"כ דם טמא הוא עכ"ז ס"ל דאינו סותר בז"נ רק שאינו עולה. וכ"ד הרמב"ם שם ג"כ הי"א. וכ"ד הרמב"ן וכ"כ הר"ן בחי' דל"ז והרשב"א בתה"א דקפ"ז ע"ב מיהו התוספות דל"ז סע"א ד"ה רבא שכתבו וא"כ תסתור כו' ס"ל ודאי דימי לידה שרואה בהן סותרים לגמרי. וכ"מ דעת רש"י בתשובה שהביאו התוספות שם ד"ה אביי דרבי מרינוס דאומר אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה מכלל דס"ל דאינו עולה. ולהר"ן והרמב"ן דרבי מרינוס מיירי אפי' בימי לידה שרואה בהן א"כ א"א לו לומר דעולה. ואיך אפשר להביא ראיה מזה לימי לידה שאינו רואה בהן. א"ו עכצ"ל דרש"י ס"ל דרבי מרינוס לא מיירי אלא בלידה שלא ראתה דם אבל אם ראתה דם לא גרע משאר דם שבלא לידה דסותר לגמרי. ועמש"ל ססע"י א' שהס"ט תמה על הרמב"ם וכ' דרכו נסתרה ממני כו' וכתבתי ליישב ע"ש. ולכאורה לרבא דמשווה מדותיו דכל שאינו סותר עולה א"כ בראתה בהן דעכ"פ אינו עולה ודאי דסותר ועי' בהרמב"ן שכ' לתרץ ולאביי ג"כ דאמר אינו עולה דוחק שיהיה כמ"כ בראתה שוה ללא ראתה. ועוד דא"כ ללוי דל"ו ע"א אמאי הוצרך להעמיד הברייתא דוקא ביולדת נקבה בזוב וכ' רש"י דאי ילדה זכר א"א לה לספור שבעה כו' הוה מצי למימר כגון שספרה שני ימים קודם הלידה וביום הג' לספירה ילדה וראתה דם יום ההוא דאינו סותר ואינו עולה. ופסקה וספרה ה' ימים מימי לידה שלא ראתה בהן ואח"כ ביום השביעי ללידה חזרה וראתה הרי אפשר להעמיד הברייתא ג"כ ביולדת זכר בזוב. א"ו ס"ל דימי לידה שרואה בהן סותרים לגמרי. ולהעמידה בלידה שלא ראתה בה עד יום השביעי לא רצו להעמידה דלא שכיחא ועוד דס"ל אין פתיחת הקבר בלא דם ואפשר לומר בישוב דעת הרשב"א והר"ן עפמ"ש הרשב"א בתה"א דקפ"ז ע"ב וז"ל ותדע דאפי' בזבה גרידא דעלמא אם ראתה באמצע ספירה אי לאו משום טעמא דאחר אחר לכולן לא היה סותר כו' עכ"ל. ולכן גבי יולדת בזוב י"ל דלא שייך כ"כ הטעם דאחר אחר לכולן וע"כ אינו סותר ואינו עולה וצ"ע. ועי' עוד בס"ט שם סי' קצ"ד סק"ד ד"ה נחזור על הראשונות שהביא עוד ראיה מחידושי הרמב"ן דנ"ב דס"ל דאע"ג שלא בהרגשה חזיתיה אין זה שימור כו' גם עוד י"ל משום הא דאיתא במשנה ס"פ בנות כותים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טמאה. ע"כ אמרינן דלמא ארגישה ולאו אדעתה ע"ש ובהיות כן לפ"ז לדעת התוספות והרמב"ן שפיר יש להעמיד המשנה וסוגיא דחדר ופרוזדור דמיירי בדם שראתה בז' נקיים דאז סותר אף שראתה בלי שום הרגשה או עכ"פ שאינו עולה אותו יום במספר ז"נ:

קיצור. שמדברי הרמב"ן מוכרח ג"כ כמש"ל ס"ב לדעת התוס' אך מדברי הר"ן בחידושיו דל"ז סד"ה דבר המטמא ומדברי הרשב"א בתה"א סוף שער ששי משמע דאינו דם טוהר וכשטת רש"י. אך יש להקשות עליהם א"כ מדוע אינו סותר ז' ויש ליישב בדוחק. עכ"פ לשטת התוס' ולשטת הרמב"ן מוכרח דדם שראתה שלא בהרגשה סותר תוך ז' נקיים א"כ יש לתרץ המשנה והסוגיא דנמצא בפרוזדור גם כשמואל: