ג

והנה כאשר כתבתי כן מצאתי בחוו"ד סי' קצ"ו סק"ג וז"ל ולפ"ז נראה במכש"כ אם בבירור ראתה דם בלא הרגשה בז"נ דסותרת כו' דהא עיקר בדיקה שהצריך רחמנא תוך ז"נ הוא משום דם שלא בהרגשה כו' עכ"ל. והביא ראיה לדבריו מהא דרע"ק דם ולא כתם כו'. וזה אינו ראיה כ"כ. אבל יותר יש ראיה ודמיון ברור מהא דדם טוהר לפ"ד התוס' ובתשובת בית אפרים חי"ד סס"י מ"ח בד"ה שוב עיינתי השיג עליו ובמח"כ נעלם משניהם ד' הס"ט סי' קצ"ד הנ"ל שחקר ג"כ בזה. ועכ"פ לפ"ד התוספות דל"ז הנ"ל נראה כדעת הח"ד דסותר לגמרי. אמנם לשטת רש"י דל"ה סע"ב וכ"ד סה"ת אין שום ראיה מדם טוהר דשאני התם דעדיין אינו דם טוהר כו'. ואין לומר דסה"ת לשיטתיה אזיל דס"ל דאפי' בשאר יולדות שלא בזוב עכ"ז דם היולדת שלא טבלה דמטמא לב"ה לח ויבש היינו אפי' לבעלה טומאת שבעה כדם נדה כמ"ש בסימן צ"ט וז"ל דמסתמא כמו שקרויין ימי לידה אפילו לאחר שבעה לזכר לטמא את הדם מן התורה עד שתטבול למה לא יהיו קרויין ימי לידה נמי לענין בעלה עד שתטבול עכ"ל הביאוהו הגמי"י פ"ז מהא"ב. ואין כן דעת כל הפוסקים כמ"ש הרמב"ם שם פ"ז ה"ח ובמגיד משנה שם וכ"כ התוספות דמ"ב ע"א ד"ה בירידה וכ"כ רש"י שם והוא מוכרח בגמרא שם כדלקמן. וכ"כ התוס' דל"ו ע"א ד"ה שבוע בתרא וז"ל ואע"ג דגורם לה טומאה מ"מ אינה נעשית בת נדה או זבה ולכשתפסוק טהורה מיד כו' וע' בס"ט סי' קצ"ד סק"ה שהאריך בזה ולכן להסה"ת כ"ש יולדת בזוב שלא ספרה אינו דם טוהר כלל. אבל לפ"ד כל הפוסקים שחולקים עליו י"ל דיחלוקו ג"כ ביולדת בזוב שלא ספרה ויהיה ס"ל כהתוס' דהוא נק' דם טוהר אלא שגם דם טוהר סותר בז"נ. אך באמת זה אינו דלא קרב זא"ז דהא בדם היולדת שלא טבלה הוא פלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש הדם טהור מכל וכל ולכן גם לב"ה הענין שהדם טמא ומטמא. אבל אינה אוסרה על בעלה אם תטבול כנ"ל. משא"כ ביולדת בזוב שלא ספרה ז"נ הרי גם ב"ש מודו שצריכה ז' נקיים דווקא. א"כ י"ל שפיר כפרש"י דכ"ז שלא ספרה ז' נקיים אינו דם טוהר כלל וכן רש"י פ' יוצא דופן דמ"ב סע"א גבי יולדת שירדה לטבול מטומאתה לטהרה ונעקר דם ממנה בירידה טמאה פי' דהיינו טומאת ערב משום משא ונגיעה ולא משום ראייה ע"ש בד"ה טומאה בלועה היא ובמ"ש עליו מהרמ"ל שם הרי דלא כסה"ת. אלמא דלאו הא בהא תליא וכנ"ל. ודע דלכאורה יש ראיה לסברת סה"ת הנ"ל מהברייתא דל"ו ע"א וב"ה לשיטתן דמוקי לה ללוי ואיבעית אימא בשופעת כו'. וללוי עכצ"ל דב"ה מטמאי בכה"ג גם לבעלה ולא טומאת ערב לבד כמש"ש בגמ' דל"ה ע"ב איכא בינייהו שופעת כו' והיינו ודאי אפי' לבעלה. וצ"ל דבאמת ללוי דשני מעיינות הן לכן היכא דלא נסתם הטמא ודאי אסורה גם לבעלה משא"כ לרב דמעיין א' הוא והתורה טמאתו והתורה טהרתו לכך שפיר דלבעלה טהרתו ביומו אלא דאסורה לו קודם שתטבול. וטומאת הדם לבד ביומי וטבילה תלי רחמנא וכדמוכח מהברייתא דמ"ב ע"ב הנ"ל דאל"כ מאי פריך טומאה בלועה היא מאי שנא מכל הנשים שמטמאות בבית החיצון כו':

קיצור. שכן דעת הח"ד והב"א חולק עליו. הערה בדברי סה"ת בדין יולדת בזוב שספרה ולא טבלה. ואין כן דעת רש"י דמ"ב סע"ב בד"ה טומאה בלועה היא והתוספות שם ד"ה בירידה והרמב"ם פ"ו ה"ח: