ב

ונחזור לענינינו דהנה להתוספות דהטעם שדם טוהר סותר משום דבעינן נקיים מכל דם הבא מן המקור כמבואר בדבריהם דל"ז סע"א כנ"ל. א"כ כש"כ וק"ו דדם טמא מן המקור שלא בהרגשה סותר בז"נ גם לשמואל. וגם להרמב"ן והר"ן י"ל כמו דהתם כיון שהדם עצמו טמא לכך אינו עולה בספירת ז' נקיים. כך י"ל גם ברואה שלא בהרגשה דמ"מ הדם עצמו טמא ולכך אינו עולה בספירת ז' נקיים (אלא אפי' לפי' הסה"ת ורש"י והרמב"ם דשם אין הדם טהור כלל מכ"מ כמ"כ הכא שהדם אינו דם טוהר י"ל דבודאי סותר לשמואל ג"כ בז' נקיים דעכ"פ אינו נקיים כלל ושמואל לא למד דבעינן הרגשה רק לאחותי לטומאה. אבל כשצריכים להעלותה מטומאה לטהרה ע"י ספירת ז"נ י"ל דצריך נקיים ממש ואם ראתה דם אפי' שלא בהרגשה דינו כמו דם טוהר ביולדת בזוב שצריכה ז' נקיים דלהתוס' סותר לגמרי ולהרמב"ן והר"ן וסייעתם אינו עולה) [עי' מפתח]. ויש עוד לדמותו לדם הקושי דאע"ג דאינו סותר בז"נ עכ"ז ס"ל להראב"ד פ"ז מהא"ב דאינו עולה וכן איתא מזה בס"ט סי' קצ"ד סק"ד ד"ה נחזור לענינינו. אלא דאין ספיקו רק אם היום עולה לז"נ או לאו. אבל לשיסתור כל ז' משמע דלא מספקא ליה והיינו משום דמדמה רואה שלא בהרגשה רק לדם הקושי אבל לדם טוהר לא דמי דשאני דם טוהר דכ"ז שלא ספרה ז"נ דם טמא הוא כו'. ולפע"ד עירוב פרשיות יש בדבריו דודאי לפרש"י וסה"ת היינו טעמא כנ"ל. אבל להתוספות א"א לומר הטעם עד"ז דא"כ אין הבנה לדבריהם דל"ז ריש ע"א בד"ה דבר הגורם. וא"ת כו' אע"ג דדם טוהר כו' ומהו הקושיא הא כ"ז שלא ספרה ז"נ אינו דם טוהר כלל כ"א דם טמא ממש ויותר מזה תמוה תירוצם כיון שאם לא ילדה כו' למה הוצרכו לכ"ז הרי גם עכשיו ממש דם טמא הוא וכדפרש"י דל"ה סע"ב והתורה לא טהרתו עד שתספור כו'. א"ו צ"ל דהתוספות מחולקים עם רש"י בטעמיה דקרא. דלרש"י הטעם דכ"ז שלא ספרה ז"נ אין הדם דם טוהר כלל כ"א הוי כדם זיבה ממש כמבואר ברש"י שם בהדיא. ובאמת דלפ"ז אין שום מקום כלל לקושיית התוספות בדף ל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם וכנ"ל. אבל לפ"ד התוס' י"ל דלעולם כיון שילדה אתי הלידה להיות נחשב ימי טומאה וימי טהרה דלידה ואף שילדה בזוב מ"מ אין הזיבה מבטלת לגמרי חשבון דהלידה ול"ד לחשבון דנדה וזיבה שלאחר שנעשית זיבה גדולה אי אפשר שתעשה נדה עד שתספור ז"נ בתחלה ודלא כהרמב"ם מ"מ הכא גבי לידה בהכרח חלה טומאת לידה גם על הזיבה שהרי אף אם ספרה ז"נ תוך י"ד לנקבה אינה טהורה עד י"ד ימי טומאה דלידה וא"כ בהכרח שחלה טומאת לידה על טומאת זיבה ופשוט הוא וכן לענין הקרבנות. וא"כ ס"ל להתוס' דלכך א"א לומר שנעקר לגמרי ענין הדם טוהר קודם ספירת ז"נ דכמו שלא נעקרה הטומאה דלידה מחמת הזיבה שקדמה לה כך לא נעקר ג"כ ענין דם טוהר. ולפ"ז הא דילפינן מקרא דיולדת בזוב צריכה ז"נ והיינו שדם טוהר סותר אין הענין כפרש"י שאינו נקרא דם טוהר כלל כ"א בדם זיבה אלא דאע"פ שהוא דם טוהר ולא דם זיבה עכ"ז סותר בספירת ז"נ כדם זיבה ממש ולפ"ז א"ש קושייתם ותירוצם בדף ל"ז א' ד"ה דבר הגורם. (הג"ה. ושוב ראיתי בס"ט סי' קצ"ד סק"ד בד"ה ולשון התוס' שהקשה על לשון התוס' דל"ז סע"א ד"ה רבא אמר וז"ל והא דאמרינן דבעינן ז"נ מדם לא צריכין אלא היכא דלא הוי זיבה כגון דם טהור ואפ"ה סותר לשטת התוספות שם ד"ה דבר הגורם עכ"ל מוכרח דמפרש דהתוספות בד"ה דבר הגורם מיירי שכבר ספרה ז"נ וזה אינו מובן וע"ש במהרמ"ל על התוס' כ' ר"ל דם טוהר של יולדת בזוב דאמר לעיל סוף דף ל"ה דסותר לרב דקאמר בשלמא לרב כו' ושם פרש"י בהדיא דמיירי קודם שספרה ז"נ ע"כ ד' הס"ט צע"ג). ועפ"ז י"ל דגם רואה שלא בהרגשה יש ללמוד מזה דסותר לגמרי בז"נ כמו דדם טוהר חשיב גורם מחמת שאם לא ילדה הויא זיבה מחמתו אף ע"פ שעכשיו ילדה כך י"ל דהדם שרואה שלא בהרגשה נמי נקרא גורם כיון שאילו הרגישה היה גורם טומאת זיבה עכשיו ממש ולא דמי לדם קושי כו' כמ"ש בתוס':

קיצור. ביאור דברי התוס' דלא ס"ל כרש"י דגבי יולדת בזוב שלא ספרה וראתה בימי טהרה אין זה דם טוהר כלל וכשאר זבה שראתה תוך ז' נקיים אבל להתוס' אינו כן אלא כיון שראתה תוך ימי טהרה דלידה הלידה גורמת שבהכרח נק' דם טוהר ואעפ"כ סותר לגמרי ספירת הז"נ א"כ כמ"כ בשאר זבה דם שרואה שלא בהרגשה סותר לגמרי: