א

סימן ק

בגמרא ר"פ הרואה כתם. אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה עליה דם טהורה. שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה. ומשמע לכאורה בגמרא דאפי' מוצאה ע"י עד הבדוק אם ברור דלא ארגישה טהורה. שהרי פריך ע"ז מדין עד שהיה נתון תחת הכר כו' אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא הרי משמע דאפי' משוך דמוכח שבא מהמקור עכ"ז כיון דודאי לא הרגישה ראוי שיהיה טהור. ומיהו יש לדחות דהתם אפילו משוך אינו בירור גמור שודאי בא מהמקור דהא גבי כתם שמוצאה בחלוקה אפי' משוך טהור. וכיון דאינו ודאי גמור לכן פריך ואי דלא ארגישה נימא שמעלמא הוא כיון שהעד היה נתון תחת הכר. ואעפ"כ לפ"ד רוב המפרשים דמפרשים דהרגשה גזה"כ הוא י"ל אפילו בעד הבדוק כן וכ"ה בתשו' מהרמ"ל סי' ב' גבי למה תחמיר לבדוק שאפי' יצא ממנה דם כו' ע"י בדיקה כו' אינה אסורה אלא מדרבנן כו' ע"ש. דהיינו כשאינה מרגשת. ובכו"פ רס"י קפ"ג העלה דהוא דאורייתא משום דאמרינן דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא וכן הביא אאזמו"ר ז"ל בק"א רס"י קפ"ג סק"ג בשם המשמרת הבית. ולפ"ז ג"כ אם ברור לנו שלא הרגישה ולא שטעתה ה"ל רק מדרבנן ובתשובת שב"י סי' מ"א בתשובת הגאון מהו' ליב ממענץ אחר שפי' דרב אשי לפרש"י ס"ל דשמואל לא איירי בהרגשה כלל מ"מ לפירוש התוספות והרמב"ם דס"ל דטעמא דשמואל משום הרגשה ואי לא ארגשה טהורה מן התורה צריך ביאור הא דתנן פרק כל היד משל משלו חכמים כו' דקשה במאי מיירי כל הנך אי בדארגשה כו' וצ"ל דדם המקור טמא אע"ג דלא ארגישה דאימור ארגישה ולאו אדעתה עכ"ל. וביאור קושייתו דלכאורה אינו מובן דהא י"ל לעולם דמיירי בארגישה ממש ואעפ"כ מהלול ולחוץ הוי רק ספק או אפילו טהור לגמרי דאימור הרגשת עד הוא וכמו דמשני בגמ' רפ"ח על נמצא על שלה לאחר זמן כו'. אבל ענין קושיא זו ביארה אאזמו"ר ז"ל וז"ל וגם כולה סוגיא דמן הלול ולפנים או לחוץ לא א"ש לשמואל דהא שחתה ונזדקרה קודם בדיקה והרגשת עד עכ"ל. ור"ל דא"כ א"א לתרץ דמיירי לעולם בדארגישה כששחתה דא"כ אמאי מהלול ולחוץ אינו טמא ודאי דהרי א"א למתלי בהרגשת עד דהא שחתה ונזדקרה קודם בדיקה והרגשת עד ומטיבותיה דמר אמינא שיש להעמיד סוגיא זו גם כשמואל בכמה גווני. הא' י"ל דמיירי בחרשת ושוטה שפקחות מתקנות אותן כמו שמבואר במשנה ר"פ כה"י ובטוש"ע סי' קצ"ו ס"ח והרי הפקחות אינן יודעות אם הרגישו החרשת והשוטה או לא ובכה"ג הוא דאמרינן שחזקת דם המקור שבא בהרגשה. משא"כ גבי פקחת שמצאה דם ולא הרגישה מנ"ל להחמיר ולומר ארגישה ולאו אדעתה כסברת הגאון ממענץ זה אין הכרח כלל משם. הב' י"ל דמיירי באשה שרוב ימיה בהרגשה דאז אמרינן אימור ארגישה ולאו אדעתה כמ"ש בגמ' ר"פ הרואה כתם. הג' י"ל בענין אחר והוא דלכאורה יש עוד קושיא גדולה לשמואל כיון דמן התורה אם לא הרגישה טהורה א"כ אמאי גבי בדיקת הזבה בעינן לר' יהושע ורע"ק בדיקה בכל יום ולר"א תחלתן וסופן הא מאי איכפת לן דכיון דלא הרגישה אף שלא בדקה א"ע ויוכל להיות שראתה דם. עכ"ז דם זה טהור הוא לגמרי כשאר דם טהור. וא"כ כל שישבה הזבה שבעה ימים ולא הרגישה טהורה ודוחק לומר משום דלמא ארגישה ולאו אדעתה דעל יום א' לבד אין לומר כן ובפרט אם תתן דעתה ע"ז. וראיתי בהשגות הרז"ה על ספר בעה"נ בשער הספירה והבדיקה ס"ג וז"ל וכבר ראינו מקצת החכמים שכתבו דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כללא הוא וכל הבדיקות לענין טהרה נאמרו אבל לבעלה דיה בהרגשה בטומאתה ובטהרתה והם מסייעים דבר זה ממעשה דרבינא דאיעסק ליה לבריה בי רב חביבא כו'. כדאי' פב"ת דנדה דס"ו סע"א ולא נתכוונו לנו הדברים עכ"ל. ועיין בתה"א בית שביעי שער הפרישה דקס"ו ע"א דשם שאני דבדין תבעוה לינשא ונתפייסה שצריכה שבעה נקיים הקילו וע"ש בבד"ה ומ"ה. עכ"פ בכל רואה ודאי צריכה בדיקה ממש לכל מר כדאית ליה ואע"פ שנתנה דעתה ולא הרגישה לא מהני כלל. והתירוץ ע"ז נראה דודאי מודה שמואל דבספירת שבעה נקיים סותר גם הדם שראתה בלי הרגשה. משום דבעינן נקיים ממש מדם המקור. והרי גדולה מזו כ' התוס' פרק בנות כותים דל"ז א' ד"ה דבר הגורם דענין יולדות בזוב שצריכה ז' נקיים הוא משום דדם טוהר נמי סותר גבי ז' נקיים ע"ש במהר"מ לובלין. וכ"ה לשון הרמב"ן בהלכות נדה פ"ז הי"ח וז"ל ימי טוהר שראתה בהן אין עולין לה שימי ספירת הזבה צריכין שיהיו נקיים מכל דם הבא מן המקור עכ"ל. וכ"מ עוד בתוספות דל"ז סע"א ד"ה רבא אמר. הרי התוספות והרמב"ן מסבירים הענין כמו שכתבתי. אמנם בסה"ת סי' צ"ז יש לשמוע דמסביר לה בענין אחר דגבי יולדות בזוב קודם שספרה ז' נקיים אין הדם נק' דם טוהר. וכן מבואר ברש"י דל"ה סע"ב. והתורה לא טהרתו עד שתספור ז' נקיים ע"ש ברש"י ד"ה בהני מילי וד"ה ומשום הכי. (אלא דמוסיף עוד הסה"ת דאפי' ספרה ז"נ ולא טבלה ג"כ אינו נק' דם טוהר אפי' לבעלה וע"ז חלקו עליו כל הפוסקים כמ"ש בב"י סימן קצ"ד ובס"ט בשם מהרש"ל. שוב ראיתי בפסקי רשב"ץ דדם טוהר אינו סותר ואינו עולה. וכן משמע בהל' נדה להרמב"ן פ"ז הלכה י"ח אינן עולין כו'. וכ"מ בחי' הר"ן דף ל"ז שכתב ול"ד לדם טוהר כו' אע"פ שאינו סותר אינו עולה כו' ובחי' הרמב"ן שם דלא גרע מימי טוהר כו' אינן עולין והא לא סתירה מקרי כו'. אבל הרמב"ם ס"ל דסותר שאפילו ראתה יום א' סותר כל ז' וצריכה ז' נקיים אחרים וה"ט כדפרש"י ע"ש בהרמב"ם בהא"ב פ"ז ה"ה ואח"כ יהיה לה דם טוהר משמע מקודם שספרה ז"נ אינו דם טוהר. והא דשם דין י"א כ' שאינו סותר ואינו עולה יש ללמוד מדברי הה"מ שם דין יו"ד וז"ל ויולדות בזוב שלא ספרה אין לה דם טוהר אם ראתה בתוך ימי טהרה בעודה סופרת כו' ואינו דומה לימי לידה שרואה בהן שאינן עולים ולא סותרים משום דהתם דם טמא קא חזיא עכ"ל. נשמע להרמב"ם ביולדות בזוב שלא ספרה כל ז"נ אזי תוך ימי לידה שהוא תוך ז' לזכר ותוך י"ד לנקבה אינן לא סותרין ולא עולין אבל ראתה בימי טוהר סותר לגמרי כיון שלא ספרה עדיין ז' נקיים כו'. וא"כ בזה חמור דם טוהר שאינו טהור משום שלא ספרה ז' נקיים יותר מדם לידה אף שלא ספרה ז' נקיים כו' דדם לידה שאני שהוא טומאת לידה ואינו שייך שיסתור רק שאינו עולה אבל כשרואה בימי טהרה והדם אינו דם טהרה משום שלא ספרה ז' נקיים גרע טפי וסותר הכל. וראיתי בס"ט בחידושיו דל"ה ע"ב סד"ה בגמ' אמרו שכ' אמנם דרכו של הרמב"ם נסתרה ממני כו' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא עכ"ל. ולא דק כלל דאדרבה היא הנותנת דברואה תוך ימי לידה הדם שייך לטומאת לידה וכמ"ש המגיד שם ע"כ אין לו ענין שיסתור לספירת זיבה אבל לאחר ימי לידה בימי טוהר כיון שפסק טומאת לידה ה"ל ככל דין סופרת ז' נקיים שאם ראתה יום א' סותרת הכל. מיהו רש"י דל"ה סע"ב והתוס' דל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם י"ל לא ס"ל כן אלא דגם ימי לידה שרואה בהן סותרים לגמרי ולא שאינן עולין לבד. ומתורץ בזה קושיית הס"ט בחידושיו דל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם ואפשר שלזה רמז הה"מ באמרו פ"ז דין יו"ד זו היא שטת רבינו. ור"ל דרש"י ותוס' י"ל לא ס"ל כן ועמ"ש מזה לקמן סעיף ד'.והנה עכ"פ התוספות ודאי ס"ל דיולדות בזוב שלא ספרה וראתה דם בימי טוהר סותר הכל ולא כדעת הרמב"ן שאינו סותר ואינו עולה. ומ"מ נקטו לשון שסותר כו' ולא כפרש"י כו'):

קיצור. מה שהקשו על שמואל דבעיא עד שתרגיש מהמשנה נמצא בפרוזדור. י"ל ג' תירוצים. א' ע"ד הנזכר בש"ע סי' קצ"ו ס"ח. ב' דמיירי כשרוב ימיה בהרגשה. ג' דמיירי במוצאה תוך ספירת ז' נקיים שי"ל דאז טמאה אף בלי הרגשה וכמו ענין דם טוהר דסותר ביולדת בזוב אך לפרש"י אינו ראיה. דלפרש"י שם אינו נקרא דם טוהר כלל. וכ"ד סה"ת וכ"נ דעת הרמב"ם פ"ז דין ה'. אבל להתוס' יש ראיה. גם לשיטת הרמב"ן יש קצת ראיה. ואגב נתבאר שטת הרמב"ם בדין זה ע"פ ד' המגיד שם הלכה יו"ד ודלא כהס"ט שהקשה עליו והניח דבריו בצ"ע ומ"מ דעת התוספות ורש"י בזה י"ל הוא לא כהרמב"ם: