ב

ואין להקשות דהא מהלול ולחוץ טמאה מספק לבד לפ"ד הרמב"ם. וא"כ נוקמי אחזקת טהרה לענין הרגשה עכ"פ כיון דלאו מגופה חזיא בבירור. ר"ל דמספקא לן שמא מהעליה בא הדם. וא"כ כיון דא"ל נמי דלא ארגישה ה"ל לוקמא אחזקת טהרה. וי"ל דמ"מ מיקרי אתרעי חזקתה כיון דטמאה מספק עכ"פ. ואפשר שמכאן הוכרח הרמב"ם לומר שחזקת הדם שבא בהרגשה והיינו מהאי טעמא דאל"כ מהלול ולחוץ הוי ס"ס ואפי' ארגישה אמאי טמאה אימור הרגשת עד הואי הרי ספק א'. ואימור מהעליה הוא. א"ו צ"ל דבודאי חזקת הדם שמרגשת בו ולהכי היכא דודאי מגופה אתיא טמא אע"ג שי"ל דהרגשת עד הואי לא אמרינן כן. אלא דהיכא דאיכא למימר דמעלמא אתיא הדם אז טהורה משום דבחזקת טהרה עומדת ואז תלינן ההרגשה דהרגשת עד הואי. ולפי"ז אפי' לא ארגשה טמאה כיון שי"ל דהרגשת עד הואי אמרינן כן מה"ט שחזקת הדם שמרגשת בו: