תשובה

ברפ"ח גרסינן ת"ש עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא ה"ד אי דארגישה עגול אמאי טהור. אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הואי (שציערתה בדיקת העד) משוך ודאי מגופה אתיא עגול טהור. ולכאורה משמע מזה דבלא ארגישה טהורה אף במשוך דודאי מגופה אתיא דאין לומר דכמ"כ בלא ארגישה טמאה במשוך משום דאמרינן דבודאי ארגישה אלא דטעתה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"כ אמאי לא משני ואיבעית אימא לעולם דסברה דלא ארגישה ואימור טעתה וארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"ל דבאמת הכי משני דלא משמע כן מלשון דארגישה. ומלשון הואי. וכן משמע להדיא מפרש"י מדכ' ועגול להכי טהור כו' וטעמא רבא איכא במילתא דכיון דאפי' ארגישה ממש תלינן לקולא היכא דאיכא למתלי ולומר דהרגשת עד הואי. והיינו משום דבחזקת טהרה עומדת. א"כ כ"ש שלא נחמיר עליה בדלא ארגישה לומר דהרגישה וטעתה כיון דבחזקת טהרה עומדת למה לנו להחמיר עליה מלבנו מספק. מיהו יש לדחות דבכה"ג לא שייך לאוקמי אחזקה כיון דאתרעי שהרי דם לפניך. דאל"כ משוך נמי אמאי טמא מדאורייתא נהי דודאי מגופה אתיא. מ"מ כיון די"ל דהרגשת עד הואי ה"ל ספיקא ונוקמי אחזקת טהרה. א"ו היכא דודאי מגופה אתיא לא מוקמינן אחזקה לענין הרגשה משום דאתרעי חזקתה. א"כ בדלא ארגישה נמי כיון שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא לא מוקמינן אחזקה כיון דודאי מגופה חזיא: