ט

ומיהו יש כמה גווני דלא מחמירין לומר אימור ארגישה וכסבורה כו'. הא' כמ"ש הכו"פ סי' קפ"ג והיינו דוקא בבדיקה שהכניסה העד לפרוזדור בזו אמרינן אף דהרגישה תולה הדבר בעד כנ"ל. אבל אם קינחה א"ע בזו לא אמרינן הרגשת עד הוא לכך דייק הרמב"ם ובדקה ומצאה דם לפנים בפרוזדור לאפוקי דאם יצא דם לחוץ וקינחה א"ע בזו לא שייך הרגשת עד הוא עכ"ל. וכן משמע מדפרש"י דנ"ז ע"ב דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד וזה אינו שייך גבי קינוח רק גבי בדיקה בחורין ובסדקין כו'. וצ"ל דס"ל לרש"י דהרגשה דמצריך שמואל היינו הרגשת שנפתח החדר (ובאמת שכ"ד הפנ"י וכן הכריע הס"ט) מש"ה א"א ליפול טעות מהרגשה זו על הרגשת עד אא"כ ציערתה בדיקת העד והיינו דוקא כשמכנסת העד בעומק אבל לפ"ד מהרשש"ך בשב"י סי' ל"ט ותשובת נ"ב סי' [נ"ה] דהרגשת זיבת דבר לח נמי נקרא הרגשה שתרגיש בבשרה א"כ אפילו לא ציערתה בדיקת העד ואפי' בקינוח יש ליפול טעות מזה על זה. אלא דמ"מ אין לחוש לזה דאין לנקוט כל החומרות יחד לתפוס החומרא דהרגשת זיבת דבר לח נק' הרגשה שרוב האחרונים לא ס"ל כן ולהחמיר עוד דאפי' לא הרגישה זיבת דבר לח ג"כ אמרינן ארגישה וכסבורה הרגשת קינוח העד הוא דכולי האי ודאי אין להחמיר. הב' ע"ד שכתבתי לעיל בשם הגאון מהו' גבריאל בשב"י סי' ל"ו. הג' מ"ש בשב"י סי' מ"א (ד"ע ע"ד) היכא שהרגישה תחלה דבר לח וזיבה בא"מ כו' וא"כ כשאח"כ בדקה א"ע כו' אין לומר דבשעת בדיקת העד היה הרגשה כו' ע"ש אלא דלמ"ד דהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה הרי הרגישה זיבת כו'. אך השב"י ס"ל דזה אינו הרגשה. הד' מ"ש השואל בפסקי מהרא"י סי' מ"ז הואיל ותמיד רואה בלא הרגשה אין סברא לומר לעולם הרגשת עד הוא ומהרא"י שם כ' ע"ז אין נראה דרואה מחמת תשמיש נמי אינה מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמא אלא אמרינן הרגשת שמש אף ע"ג דבכל פעם בלא תשמיש אינה רואה כלום בלא הרגשה וחשיב ליה ספיקא דאורייתא בלא הרגשה עכ"ל. ובשו"ת שב"י סס"י מ"א פקפק ע"ז. והנה הרז"ה כ' בהשגותיו על הבעה"נ להראב"ד בשער הספירה והבדיקה אות ה' דרואה מחמת תשמיש ראיית הרגשה היא ולא ראיית בדיקה וכאותה ששנינו היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי הביאו אאזמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז סק"ב. וזה היפך מ"ש מהרא"י דרמ"ת נמי אינה מרגשת כו' וכן משמע בגמרא גבי נמצא על שלה אות יום דאמרינן לעולם דארגישה כו' ואעפ"כ בדאיכא למיתלי תלינן. א"כ בכה"ג י"ל מיירי ג"כ הברייתא דס"ו דהרגישה בשעת תשמיש ואעפ"כ כשלא נמצא על ראש המכחול אמרינן דמן הצדדים הוא ותלינן ההרגשה דהרגשת שמש הוא. ומהרא"י צ"ל דלא ראה ד' הרז"ה. וא"כ לפ"ז מובן דמה שדחה מהרא"י סברת השואל מהך דרמ"ת אין זה דחיי' כלל לסברת הרז"ה. גם לכאורה ראיה להשואל מהא דאם רוב ימיה בהרגשה כו'. ה"נ כיון שתמיד רואה בלא הרגשה זהו ראיה שלא הרגישה. ה"ה יש לספק באומרת דברור לה שאין זה רק הרגשת עד שמא י"ל דנאמנת. דאע"ג דשייך בזה טעות מ"מ כיון שאומרת שברור לה י"ל דנאמנת כעין שמצינו רפט"ו דיבמות גבי החזיקה היא מלחמה דאף במקום ששייך לומר בדדמי יש סברא דנאמנת לומר שלא אמרה בדדמי. וכ"ש הכא דבלא"ה אין ברור סברא זו דתלינן להחמיר בהרגשת עד. וגם אולי דומה למ"ש רמ"א בהג"ה בש"ע סי' קפ"ז ס"ו אם אמרה ברי לי שאין דם זה בא מן המקור נאמנת וטהורה עכ"ל:

קיצור. בקינחה א"ע ס"ל להכו"פ דאם לא הרגישה טהורה מדאורייתא לשמואל גבי קרטין לא אמרינן כסבורה כו'. דעת השואל בפסקי מהרא"י סי' מ"ז הואיל ותמיד רואה שלא בהרגשה אין סברא לעולם לומר הרגשת עד הוא: