ו

והנה מ"ש השב"י דמאחר דאפי' לקולא תלינן דטעתה מהרגשת עד להרגשה דהיינו הא דמשני בש"ס לעולם דארגישה ואימור כו'. מכ"ש שי"ל כן לחומרא דבלא ארגישה כו'. יש להשיב ע"ז דלכאורה יש לתמוה איך מיקל בגמרא בדארגישה הרי יש כמו שני ספיקות לחומרא דהא אפילו בלא ההרגשה יש ספק שקול שמא אינו מתחת הכר כ"א מגופה וכ"ש כשנוסף ע"ז ראי' גדולה מחמת שהרגישה והרגשה סברא דאורייתא הוא כמ"ש התה"ד א"כ ה"ל קרוב לודאי שממנה בא הדם וא"כ מהכ"ת נבדה מלבינו שטעתה בההרגשה (הגאון מהר"ג בשב"י סי' ל"ו הביא דוגמא לזה כמו דלא מחזקינן לה בטועה בדמיונות במראה הדם בפ' כה"י דף כ') להקל באיסור כרת. ואפשר מזה יצא להפוסקי' לומר דחששא קרובה היא ולכן כ"ש דתלינן כן לחומרא כו'. אכן אדרבה באמת טעות כזה הוא רחוק קצת וגם הב"י שכ' דמדלא ארגישה כו' ואם קרוב לטעות אין להעמיד לבנות בנין ע"ז. לכן נלע"ד דכבר כתבתי דדרשה דרע"ק דם ולא כתם ודרשה דשמואל עד שתרגיש הם שני דברים דכתם הוי רק דרבנן אף אם לא היו צריכים כלל הרגשה משום דכל שאינו ברור דמגופה אתיא אין זה דם שטימא התורה וזהו דרשת רע"ק ומוכח אף שקרוב הרבה דמגופה אתיא כיון שאין לה במה לתלות כלל וסדיני' שלה מלוכלכים בדם ואפ"ה אינו טמא כלל מהתורה כיון דלאו מגופה חזיתיה תלינן דמעלמא אתיא. וכמ"ש בס"ט סס"י ק"צ. ובבית מאיר בתשובה סי' י"ג. וגם שמואל נמי ס"ל ודאי דה"ט דכתמים טהורים כמ"ש רע"ק רק שהוסיף דאפי' ודאי מגופה אתי בלי שום ספק אפ"ה אם לא הרגישה טהורה מדאורייתא. אבל כשי"ל דמעלמא אתיא פשיטא דטהורה מדאורייתא כמ"ש רע"ק. והשתא א"ש דגבי עד שהי' נתון תחת הכר כיון בעגול י"ל דדם מאכולת הוא ודאי תלינן ואף דכיון שהרגישה מכריע השכל יותר לצד שמגופה בא מ"מ כל שיש לתלות תלינן אף שאין הספק שקול והא דהכא טהורה אף מדרבנן היינו כיון שיש לפנינו במה לתלות כו'. משא"כ כשאין לפנינו במה לתלות טמאה מדרבנן אף בכתם כו' ומעתה י"ל דדוקא לקולא אמרינן כן מדאורייתא כיון מדאוריי' אמרינן דם ולא כתם דכל שי"ל מעלמא אתיא טהורה ובפרט גבי עגול דכתב הרמב"ן דאפי' ביותר מכגריס אינה טמאה רק משום כתם. ולכן אפי' הטעות רחוק לא נפיק מכלל כתם. וכמו דתלינן מדאורייתא דלמא עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה. משא"כ להחמיר כשלא הרגישה דנימא אימור ארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא מנ"ל לומר כן דטעות זה רחוק יותר מספק שקול והרי אפי' בספק שקול י"ל אוקמא אחזקת טהרה כ"ש דמהני החזקה שלא לחוש לטעות שזהו רק כעין חששא בעלמא ולגבי חששות ודאי דמהני החזקה (ע' תשו' פנים מאירות ח"א סי' ט"ו). ואף דבמשמרת הבית דף קע"ח כ' ובהרגשה חזיתיה אלא דכסבורה הרגשת עד הוא י"ל הרשב"א לשיטתי' דס"ל טעמא דכתמים משום דלא הרגישה הא לאו הכי לא היו מקילים מדאורייתא. וכיון שכן עכצ"ל הא דתלינן גבי עד שהי' נתון כו' לומר הרגשת עד הוא וכן הרגשת שמש הוא. היינו מפני שטעות זה מצוי הוא וא"כ ה"ה להיפך להחמיר תלינן בהכי דכ"ש הוא כמ"ש השב"י. אבל לפמ"ש דהטעם דכתמים משום דכל שי"ל מעלמא אתיא טהורה מה"ת א"כ שפיר י"ל דטעות זה אינו מצוי כ"כ ואעפ"כ טהורה כיון שי"ל דמעלמא אתיא תלינן כנ"ל:

קיצור. מ"ש השב"י דהא אפי' לקולא תלינן י"ל התם משום דכל שאין ברור שהוא מגופה אמרינן מדאורייתא דם ולא כתם לכך גם שהרגישה כיון שי"ל שטעתה לא נפיק מדין דם ולא כתם אבל להחמיר ולתלות בטעות אין לנו: