ה

והנה מ"ש עוד הס"ט לדחות דברי שמואל מהא דריש לקיש כו' ג"כ לק"מ דלשמואל נמי הא דכתמים הוא משום דמעלמא אתיא וכמ"ש בתשו' א' (דנדון אשה המוצאה ט"ד מעורב בליחה) וכ"כ הבית מאיר בתשו' סי' י"ג הנ"ל ובתשו' שב"י סי' מ"א הקשה הגאון מוה' ליב ממענץ על שמואל מסוגיא די"ז נמצא בפרוזדור כו'. וכן כ' אאזמו"ר הגאון נ"ע בהג"ה בק"א סי' קפ"ג וז"ל וגם כולא סוגיא דמהלול ולפנים ולחוץ לא א"ש לשמואל כו' עכ"ל. ואני כתבתי בתשובה הנ"ל ליישב זה לפמש"ש דבסופרת ז' נקיים סותרת אף בלא הרגישה (וראיה לזה מדלא פריך אשמואל מהא דהזב והזבה כו' כמש"ל. ואם משום די"ל ארגישה ולאו אדעתה הא מ"מ מקשה מהא דאם רוב ימיה אע"ג דתירץ כן וא"כ יקשה כן ממתניתין הנ"ל וישמיענו לתרץ דאפילו בכה"ג אמרינן כן). א"כ י"ל סוגיא הנ"ל מיירי בסופרת ז' נקיים א"נ מיירי בחרשת ושוטה שפקחות מתקנות אותן ואין לידע אם הרגישה ועי' בתשו' נ"ב סי' [מ"ו בד"ה והנה אחר כתבי כו']. גם מ"ש אאזמו"ר נ"ע בהג"ה שם דהך סוגיא דלא כשמואל דבעי הרגשה כו'. אינו מוכרח דהא כ' התוספות דנ"ח דמודה שמואל דטמאה מדרבנן אף אם ודאי לא הרגישה. ועוד דאל"כ וכי שמואל לית ליה הך לישנא דאבעי"א היינו טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת כו'. גם מ"ש מדשורפים שיריים דתוך שיעור וסת י"ל כיון דטמאה מדרבנן עכ"פ אף אם ודאי לא הרגישה כיון שראתה דם נדות מש"ה שורפין וכמ"ש בס"ט דכ"ט ע"ב דעל אב הטומאה דרבנן שורפים. ועוי"ל דלענין טומאה א"צ הרגשה כמ"ש הגאון מהר"ג בשב"י סי' ל"ו גם למהרש"ך בשב"י סי' ל"ט והנ"ב דהרגשה זיבת דבר לח נקרא הרגשה א"כ ודאי לק"מ. והנה מאחר שיש ליישב דברי שמואל היה ראוי לפסוק כן הלכה דאף את"ל דהוא שינויי דחיקי קצת מכל מקום כיון דלא מצינו בפירוש מי שחולק עליו קשה לסתור דבריו וכמ"ש בתה"ד סי' רס"א אפילו במחלוקת הגאונים דאע"ג בפלוגתא דרבוותא דנט"י אזלינן בתר המיקל מ"מ מאי דאשכחנא בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדיא להתיר אלא דדייקינן מיניה בהוכחה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברים המפורשים להדיא עכ"ל. א"כ כמ"כ י"ל כן בדברי האמוראים וצ"ע בשבת דקל"ד ב' והתניא כוותיה דמר א"ל מתניתן כוותייהו דיקא (ובעירובין ט"ז תיובתא והלכתא כו'. מיהו משם אין ראיה כ"כ דהתיובתא ג"כ אינו רק מדיוקא) וי"ל משנה נגד ברייתא שאני. אך שעומד לנגדינו הא דרש"י ס"ל דרב אשי ס"ל דגם שמואל לא בעי הרגשה. אלא דהתוספות פי' דלרב אשי ג"כ בעי' הרגשה וכ"ד הרמב"ם וגם הרמב"ן והרשב"א והר"ן דכ' בטעמא דכתמים משום דלא ארגישה ע"כ ס"ל כהתוספות וכ"ד מהרא"י סי' מ"ז והטוש"ע וכ"ד הרז"ה ורבינו ירוחם נכ"ו ח"ב שכ' עד שתרגיש כו' וכ"ד הרשב"ץ וכמש"ל. אלא שי"ל דהא הסכמת האחרונים דטעמא דכתמים דרבנן לאו משום דלא ארגישה כנ"ל וא"כ זה אינו כשטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן וי"ל שהם מודים ג"כ דכתמים טהורים מטעם הנ"ל ולא הוצרכו לטעמא דלא ארגישה רק בבדקה קרקע עולם דס"ל דה"ל כודאי דמגופה חזיא וכמ"ש בתה"ק סוף שער ד'. ולכאורה ראיה לפרש"י דכמו (בדף מ"ג) גבי הרגשה דקרי יש תרי לישני אליבא דשמואל דלחד לישנא א"צ הרגשה כמ"ש התוס' שם ד"ה הא טמויי מטמא. פי' ואפי' נעקרה בלי הרגשה עכ"ל כך י"ל כאן פליגי בזה ר' ירמיה מדפתי ורב אשי. אך גם שם פסק הרמב"ם פ"ה מהל' אבות הטומאה ה"ד דכל ש"ז שאין גופו של אדם מרגיש בה אינה מטמאה. אך הראב"ד שם השיגו כהובא בכ"מ שם דאמאי לא פסיק כלישנא בתרא ונראה כיון שיש בגמרא שם ג' לישני בדברי שמואל. ולתרי לישני בעינן הרגשה ע"כ יותר יש לפסוק כתרי לישני נגד השלישי. בשגם שלישנא קמא הובא מימרא סתמית אמר שמואל כו' וכן הרשב"ץ בפסקיו שם פסק כן:

קיצור. מ"ש עוד הס"ט לק"מ דלשמואל נמי הטעם בכתמים כמו לר"ל מה שהקשה הגאון ממענץ ג"כ כתבתי במ"א ליישב. והיה ראוי לפסוק כשמואל רק משום דרש"י פי' דרב אשי ס"ל דגם שמואל לא בעי הרגשה. ולפ"ז מתיישב יותר כמה סוגיות הנ"ל דאע"ג דשנינהו י"ל אשינוייא ניקום ונסמוך ע"כ י"ל דה"ל ספק של תורה אם הרגשה מעכב או לא: