ד

ולכאורה יש ראי' ברורה לסברא זו מדלא פריך על שמואל להקס"ד דטהורה לגמרי אפי' מדרבנן קאמר מהא דתנן דס"ח ב' הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון כו' והשתא לשמואל למה לנו הבדיקות כ"כ הא כיון דלא ארגישה אע"פ שראתה טהורה ושמואל פסק בפ"ק כר"א ולר"א ג"כ בעינן בדיקת תחלה וסוף א"ו צ"ל דכיון דאילו לא בדקה מחזקינן שראתה עכ"פ אז אין לטהר מצד שלא הרגישה דבימים מרובים כאלו משך ה' או ו' ימים אמרינן אימור ארגישה ולאו אדעתה. אכן מ"מ אין זו ראיה מוכרחת לפמ"ש בספר חוות דעת סי' קצ"ו דבספירת ז"נ סותרת אף אם ראתה בלא הרגשה. אך בתשו' בית אפרים חי"ד סי' מ"ח חלק עליו וכתבתי מזה במ"א. ועוד יש לתרץ דרב מיירי באשה שרוב ימיה כשהיא רואה היא רואה בהרגשה דבזה ודאי י"ל דכיון שנמצאת טמאה תחלה וסוף דמש"ה מחזקינן לה ברואה ודאי בינתיים ג"כ אמרינן ודאי ארגישה ולאו אדעתה כיון דהיא רואה תמיד בהרגשה. וגדולה מזו כ' התוספות דנ"ז א"נ כיון דרוב ימיה טמאים יש לחוש להרגישה ולאו אדעתה. וכ"ש בנמצאת טמאה תחלה וסוף וכל או רוב ראיותיה בהרגשה. עוי"ל דרב מיירי אהא דתנן דחרשת והשוטה כו' פקחות מתקנות אותן כו' דבהנך אין לידע דלא ארגישה לכן כיון דנמצאת טמאה תחלה וסוף ה"ל זבה ודאי. ועוד יש לתרץ עפמ"ש הס"ט רס"י ק"צ סק"ג (בד"ה בשו"ת אמ"ו) בהרגשה שניתז ממנה דבר מה תלינן במי רגלים כו' דתלינן במצוי כו' ע"ש. א"כ י"ל דרב מיירי שהרגישה כמה פעמים בימים שבנתיים שניתז ממנה דבר מה אלא שמצד זה אין לטמאה דתלינן במצוי במי רגלים ובפרט דבי"א יום שבין נדה לנדה אין מצוי כלל שתראה דם כדאיתא ס"פ בנות כותים אבל כשנמצאת טמאה גם לסוף דאז מחזקינן לה בזבה ודאי א"כ אין לטהרה מצד שלא הרגישה דהא אדרבה הרגישה שניתז ממנה דבר מה. ומ"ש עוד הס"ט להקשות על שמואל מסוגיא דלעיל דכ"א ע"ב משמע דממעטינן בשפיר כו' לק"מ כמ"ש בתשו' דנידון דפארפאל באריכות ליישב דברי שמואל. וכן מצאתי להבית מאיר בתשובה שבסוף ספרו סי' י"ג שכ' נמצא שני הדינין חד טעמא וחד דרשה עכ"ל וע"ש ואין לכפול הדברים. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הגאון מוהר"ר גבריאל בשב"י סי' ל"ו (בד"ה אמנם כן) דלא ילפינן מיניה רק שני לימודים כו' וא"כ אזדא לי' לימוד הנ"ל דצריכה הרגשה עכ"ל ולק"מ כמש"ש:

קיצור. לכאורה ראי' מדלא פריך על שמואל ממשנתנו הזב והזבה פלוגתא דר"א ור' יהושע. מוכרח דאמרינן אימור ארגישה ולאו אדעתה. מיהו ז"א ראי' דבספירת ז' נקיים סותרת. אף שראתה בלא הרגשה. עוי"ל דרב מיירי באשה שרוב ימיה בהרגשה. או בחרשת ושוטה שפקחות מתקנות אותן או שבאמת הרגישה שניתז ממנה דבר לח אלא דתלינן במצוי במי רגלים כו' לולי שבדקה א"ע בסוף ומצאתה טמאה: