ד

ועיין תוספות דנ"ז סע"ב בד"ה קתני שכתבו וי"ל דהתם דרוב ימיה טמאין יש רגלים לדבר שיש לתלות בהרגשה ולאו אדעתה אבל הכא כו'. ועפ"ז י"ל דלק"מ מה שהקשה כאאזמו"ר הגאון נ"ע במה"ב בתחלתה מהא דאימור שחתה ואימור אזדקרה שהוא לכאורה קושיא גדולה ועדיפא מקושיית הגאון ממענץ דלעיל אות א' שהקשה מהמשנה עצמה דנמצא בפרוזדור כו' שע"ז יש לתרץ שנמצא ע"י בדיקת עד ולעולם דארגישה ממש. או שנמצא אחר הטלת מ"ר ולעולם דארגישה ממש וכנ"ל אות א'. אבל בהא דאביי א"א לומר כן דהא ע"כ שחתה ונזדקרה קודם בדיקת העד. אמת שלכאורה י"ל דמיירי דארגישה אתמול בשעת הטלת מ"ר ובמ"ר לא מצאה כלום ולא בדקה בפנים. ומאתמול עד עתה י"ל אימור שחתה ואימור אזדקרה ואזי בא הדם דאתמול מן הלול ולחוץ או דמיירי שהרגישה אתמול בשעת תשמיש וקנחה א"ע מבחוץ ולא מצאה ואחר יום נמצא בפרוזדור. לכן מן הלול ולפנים טמא ודאי או ספק לכל מר כדאית ליה דהא ארגישה ומן הלול ולחוץ אינו כן ותלינן ההרגשה בהרגשת מ"ר או בהרגשת שמש. ואין להקשות איך יחזיק טומאה אלמפרע לומר שנתעכב הדם מעל"ע דרק לטהרות החמירו הכי ולא לבעלה דהא נמצא לאחר אחר זמן טהורין פ"ב די"ד דזה קשה בלאו הכי לאביי על אומרו אימור שחתה ואימור אזדקרה. וצ"ל כיון דזהו רק ללישנא דבתר חששא אזלת וללשון זה חיישינן מה דאפשר לחוש. וגם לרמי ורב יצחק דלא אזלי בתר חששא ועכ"ז בנמצא בגג פרוזדור מספקי דלמא אזדקרה כפרש"י די"ח ע"א ד"ה בקרקע פרוזדור היינו משום שע"כ יצא דם זה ממנהג הלוכו ע"י שנזדקרה א"כ ע"כ שבא מכבר ומקודם איזה זמן כו' וע"ש ברש"י. אך יש לתרץ ברווחא יותר דמיירי באשה שרוב ימיה היא רואה בהרגשה דלכן שפיר י"ל אימור ארגישה ולאו אדעתה וכנ"ל ואף מדאורייתא חיישינן לזה מיהו י"ל מדברי התוס' רפ"ח סד"ה הרואה וסד"ה קתני דתרתי בעינן שיהיה רוב ימיה טמאין ורוב ימיה בהרגשה. והיינו הא דאינו אומר רוב ראיות שלה הן בהרגשה אלא רוב ימיה היינו רוב ימיה ממש מרגשת א"כ עכצ"ל שרוב ימיה הן טמאין ובהרגשה. ומ"מ י"ל הא דאביי מיירי ג"כ בכה"ג. ואאזמ"ו נ"ע כ' בהג"ה ממה"ב שבק"א רס"י קפ"ג וז"ל וגם כולה סוגיא דמן הלול ולפנים או לחוץ לא א"ש לשמואל דהא שחתה ונזדקרה קודם בדיקה והרגשת עד עכ"ל. ולפע"ד אם איתא דמהך משנה וסוגיא שעליה היה קשה לשמואל בענין שאין תירוץ ע"ז כלל בודאי היה הש"ס רפ"ח מקשה ע"ז לשמואל שהרי הקשה כל מה שאפשר ושני רב ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ואהך משנה וסוגיא שעליה א"א לומר כן. א"ו נראה שבהנך תירוצים שתירצו שם אהא דשמואל מהקושיות שהביאו ושני לעולם דארגישה ואימור כו' או אם רוב ימיה בהרגשה כו'. בזה יתורץ ג"כ משנה זו דאל"כ ה"ל לדחות דברי שמואל ורב ירמיה מדפתי ממשנה זו והיינו כנ"ל שי"ל דהרגישה בשעת הטלת מ"ר או בשעת תשמיש כו' או שרוב ימיה בהרגשה וכנ"ל. עוי"ל דהמשנה נמצא בפרוזדור והסוגיא שעליה מיירי תוך ספירת ז' נקיים ומשום שי"ל שבזה מודה שמואל דסותר אף כשראתה בלי הרגשה. וכ"כ בחוו"ד רס"י קצ"ו. ואפשר לדמותו לדם טוהר דיולדות בזוב שלא ספרה דסותר לגמרי. מיהו דמיון זה אינו רק לדעת התוס' פרק בנו"כ דל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם וכ"ה לשון הרמב"ן בהל' נדה פ"ז הי"ח צריכין שיהיו נקיים מכל דם הבא מן המקור עכ"ל. וא"כ ה"ה לדם הבא מן המקור שלא בהרגשה. אבל לפרש"י שם דכ"ז שלא ספרה ז' נקיים אין הדם דם טוהר כלל אין הדמיון עולה יפה. עוי"ל דהמשנה והסוגיא מיירי בחרשת ושוטה שהפקחות מתקנות אותן. ואין שייך כאן החקירה אי דארגישה או דלא ארגישה כו'. וכתבתי מכ"ז במ"א. גם מש"ש אאזמו"ר נ"ע דהא דרב הונא ד"ו סע"א דשורפים שיריים דתוך שיעור ווסת אף שלא היתה עדיין הרגשת עד לא אתי כשמואל. לפע"ד אינו מוכרח דכיון דמודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן והיינו טומאה ודאית ולא כמו כתמים שהם מדרבנן וטומאת ספק שי"ל דמעלמא אתי אבל הכא דודאי מגופה קאתי רק שלא הרגישה הוה טומאה ודאית ולכן על טומאה זו מדרבנן י"ל ששורפין תרומה וקדשים דהא הרמב"ם ספ"ג מהל' מטמאי משכב ומושב דין ט' כ' וטומאת מעל"ע כו' וטומאת כתמים הכל מד"ס וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין עכ"ל. הרי כ' שני טעמים מפני שהן מד"ס ומפני שטומאתן בספק א"כ י"ל נידון זה שהיא טומאה ודאית מד"ס ואב הטומאה. ובדבר שעיקרו דאורייתא י"ל ששורפין ע"ז תרומה וקדשים. והרי על ששה ספיקות שורפין את התרומה פ"ד דטהרות ובגמ' פ' בנ"כ דל"ג ע"ב ופ"ק דשבת דט"ו ע"ב על ספק בית הפרס ובתוס' בשבת שם ד"ה על ספק. נראה לר"י דמיירי בשדה שנחרש בה קבר דטהור מדאוריי' ולא חיישינן לעצם כשעורה. ולא הוי אלא מדרבנן עכ"ל. ולכאורה אפי' כתמים חמירי מבית הפרס דהא כותים לא נחשדו על כתמיהן ואינן נאמנין על בית הפרס כדאיתא בנדה פרק דם הנדה דנ"ו סע"ב ובתוספות שם ד"ה לא נחשדו והגם דלענין שורפין את התרומה נהפוך הוא היינו בכתמים שיש ספק דמעלמא אתי. ואיכא תרתי דספק שמא מעלמא אתי וגם אם מגופה הרי לא הרגישה. אבל בדם היוצא מהחדר רק שלא ע"י הרגשה נ' דשורפין את התרומה אף שאינו כ"א מדרבנן. כיון דאינו טומאת ספק. והנה להתוספות פ"ק דשבת דט"ז סע"א שורפין את התרומה על טומאת כלי זכוכית כשאינו טומאת גב יעו"ש. והגם שעיקר ושורש טומאת כלי זכוכית רק מד"ס. וכ"ש הכא בטומאת נדה שלא בהרגשה דאף אם שם חולקים על התוס' הכא נ' הדבר נכון לכ"ע וע' במשנה פ"ק דטהרות משנה ג' בהרע"ו דשורפין את התרומה על נבלת עוף טמא טומאה דרבנן וע"ש פ"ד משנה י"א. וא"כ אין מהא דרב הונא קושיא על שמואל. שוב ראיתי שכ"כ הס"ט ס"ק צ"ג בד"ה והנה ראיתי בס' שב"י ובזה יישב הא דבר פדא פ"ט דנדה ד"ס סע"ב די"ל דמיירי שלא הרגישה ואעפ"כ שורפין עלי' תרומה וקדשים כיון דודאי בא מהמקור:

קיצור. שעפי"ז י"ל דלק"מ אשמואל מהא דאימור שחתה ואימור אזדקרה די"ז ע"ב ובפרש"י די"ח ע"א שי"ל דהתם מיירי באשה שרוב ימיה בהרגשה. גם י"ל דמיירי בהרגישה אתמול בשעת מ"ר או בשעת תשמיש גם י"ל דמיירי בתוך ספירת ז"נ דאז הדם שראתה בלי הרגשה ג"כ י"ל דסותר. או י"ל דמיירי בחרשת ושוטה ושנטרפה דעתה והפקחות מתקנות אותן כו' ומהא דרב הונא ד"ו סע"א ג"כ אין ראיה די"ל דשורפין תרומה אטומאה ודאית דרבנן שעיקרה מה"ת ועדיף מספק בית הפרס ובהא א"ש דלק"מ ג"כ מהא דבר פדא דף סמ"ך סע"ב: