יב

והן אמת שמצאתי סברא זו דהנ"ב ג"כ בדברי אאזמו"ר הגאון נ"ע וז"ל בקו"א דסי' קפ"ג. וגם אפשר לומר דס"ל להתוס' דלא בעינן שתרגיש הדם ביציאתו מן המקור (הג"ה. ר"ל כיון דהתוס' לא ס"ל דסמכינן אהא דכסבורה הרגשת עד הוא לחזקה ודאית כהרמב"ם. וא"כ קשה לדבריהם איך יפרשו המשנה פ"ב נמצא בפרוזדור כו' שחזקתו מן המקור הא נמצא משמע שלא הרגישה כשירד מן המקור וא"כ אף אם חזקתו מהמקור אמאי טמא ודאי ע"כ אומר שי"ל דלהתוס' מה שמרגשת כשהדם בפרוזדור נמי חשוב הרגשה וכ"ה ממש בנו"ב סי' נ"ה אלא דלהנ"ב משמע הרגשת כשזב לתחלת בית החיצון. ולאאזמו"ר נ"ע משמע אף כשמרגשת אח"כ כשהוא באמצע בית החיצון וכה"ג חשוב ג"כ הרגשה. עכ"ה). כמשמעות הרמב"ם רפ"ט. (הג"ה ר"ל דשם כ' אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם יוצא בבשרה. ומדכתב שתרגיש ותראה ואח"כ שיצא בבשרה. משמע דהרגשה היינו עקירת הדם מן המקור שהוא קודם שיצא בבשר בית החיצון ואי אפילו הרגשת בית החיצון מהני א"כ היציאה קדמה לההרגשה. עכ"ה). ופ"ה הי"ז (הג"ה שכתב ואפי' הרגיש גופה ונזדעזעה וכ"כ הרמב"ן בהלכותיו פ"ג ה"ח. ומיהו מ"ש הרמב"ן רפ"ד עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה זה סובל גם את"ל הרגשת בית החיצון נק' הרגשה. עכ"ה) ורמב"ן ומהרא"י בתה"ד הובא ב"י וש"ע סי' ק"צ (שכתב שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם. עכ"ה) אלא דאף הרגשת בית החיצון מטמא דהא מבבשרה ילפינן לה דהיינו בית החיצון (הג"ה. זהו כסברת הנ"ב סי' נ"ה וכבר השבתי ע"ז לעיל אות י"א וגם כתבתי לעיל אות ז' דלשון הרגשה שנזכר בכתוב מורה התפעלות וצער ולא שייך זה כלל על הרגשת זיבת לחלוחית מה שזב בבית החיצון. עכ"ה) וכ"מ מלשון סה"ת וסיעתו גבי מכה שמרגשת שהדם נופל מהרחם משמע שר"ל מבית החיצון (הג"ה. דז"ל סה"ת סי' צ"ב ודין אשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם אם לאו. אם בודקת עצמה באותו מקום ומצאה דם אם אם מרגשת כשנופל הדם מן הרחם טמא ואינה תולה במכה כו' אמנם כל כתמים שתמצא בבגדיה טהורים עכ"ל. ועד"ז כ' בסימנים סי' צ"ב ואם מרגשת שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם אם יש כתם על בגדה תולה בה וכשר כו' אבל אם בודקת א"ע באותו מקום ומוצאה דם או מרגשת שהדם יוצא מן הרחם טמאה ואין לתלות במכה עכ"ל. מדלא התיר רק בכתם ש"מ פי' מרגשת כשנופל הדם מן הרחם היינו מה שנופל מבית החיצון לחוץ ממש ר"ל מה שנופל מסוף כותלי בית הרחם לחוץ ממש. אלמא דזה הוי דאורייתא משום דמה שמרגשת בנפילתו מסוף כותלי בית הרחם ולחוץ נמי חשוב הרגשה. ועוד נ' ראיה דפי' מרגשת כשנופל הדם מן הרחם דנקט סה"ת היינו מסוף כותלי בית הרחם לחוץ דא"א לפרש דמרגשת שנפתח המקור דא"כ כשהמכה בבית החיצון איך תתלה בה אפי' ידועה שמכתה מוציאה דם מאחר שהרגישה שנפתח החדר וכדפריך בגמ' רפ"ח. מיהו אפ"ל דכמו דמתרץ שם לעולם דארגישה ואימור הרגשת מ"ר היא ה"נ גבי מכה י"ל כן דכשידוע שמוציאה דם טהורה אע"ג דארגישה שנפתח החדר עכ"ז י"ל אימור הרגשת יציאת הדם מהמכה הוא וכמו דאמרינן אימור הרגשת עד הוא. עכ"ה) דמקרי רחם בגמ' רפ"ק (הג"ה. דף ג' סע"א גבי כותלי בית הרחם העמידוהו וברש"י במשנה ראשונה דמכילתין ובתוספות רפ"ט דנ"ט ע"ב בד"ה האשה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח. ובהרא"ש שם סי' א' שאין רחמה נפתח שיוכלו מי רגלים לצאת להדיא עכ"ל. וידוע דנקב מי רגלים הוא למטה קרוב לסוף כותלי בית הרחם. א"כ מ"ש שאין רחמה נפתח שיוכלו מי רגלים לצאת להדיא כוונתו פתח בית החיצון מה שפתוח לחוץ ממש לזה הוא קורא רחמה נפתח. מיהו בגמ' דשבת פרק מפנין דקכ"ח סע"ב נפתח הקבר פרש"י בית הרחם היינו דוקא החדר ממש. וכן ויפתח ה' את רחמה בפ' ויצא. וה' סגר רחמה בשמואל א' וכן פטר כל רחם ודאי הפירוש על החדר ממש מקום שהולד שם בעיבור ומ"ש בגמ' רפ"ק דנדה כותלי בית הרחם. הרי לא נקראו רחם. כ"א כותלי בית הרחם. ור"ל כותלים המשמשים לבית הרחם. וכמו פרוזדור ובית שער לחדר. ואעפ"כ הסה"ת נראה שקורא רחם לבית החיצון כמו בתוס' והרא"ש רפ"ט. עכ"ה). ובתוספות ורא"ש רפ"ט עכת"ד. והנה לדבריו אף עובי כותלי הרחם מבחוץ קרינן בהו בבשרה בעוביים כמו בחללם כמש"ש סד"ה ולפ"ד הרמב"ם ורמב"ן. אבל לפע"ד שחזר בו לגמרי מסברא זו דהרגשת בית החיצון נקרא הרגשה מדכתב שם בהג"ה המתחלת ע"ש בר"ן וז"ל ומיהו א"כ מאי פריך ברפ"ח ואי דארגישה כו' הא ודאי ארגישה מי רגלים עם דם דדמי לחתיכה דפלי פלויי כו' ואין לומר כו' דהא הוא בענין דהדור למקור. (ועמ"ש מזה לעיל אות ח') אלא הא דפריך ואי דארגישה כו' היינו הרגשת הגוף ממש כמ"ש הרמב"ם ורמב"ן שם עכ"ל. ואף שבמה"ב בהג"ה המתחלת ומיהו ה"ה כ' ולא דמי לר"פ האשה דהתם מרגשת רק ביציאת מי רגלים לחוץ ומש"ה לא מקרי הרגשה כלל ברפ"ח בגמרא דלא כתשו' שב"י עכ"ל הלא סתר סברא זו בעצמו בהג"ה דלעיל שכ' דהא הוא בענין דהדור למקור כנ"ל וכמ"ש לעיל אות ח' והג"ה ההיא היא ג"כ ממה"ב. ועוד ממ"נ הא לדבריו מהא דדייק מסה"ת אף בשמרגשת רק כשנופל מסוף כותלי בית הרחם לחוץ נק' הרגשה וא"כ מאי פריך רפ"ח ואי דארגישה כו'. ע"כ העיקר נ' כמ"ש לעיל אות ח' ואות ט' ותחלת אות י"א. וסה"ת י"ל דס"ל שא"צ הרגשה כלל וכמו שפירש רש"י ברב אשי דנ"ח ע"א:

קיצור. שמצאתי סברא זו דהנ"ב סי' נ"ה בק"א מאאזמו"ר נ"ע ושהוכיח כן מסה"ת סי' צ"ב ולדבריו נראה שגם כשמרגשת רק כשנופל הדם מסוף כותלי בית הרחם לחוץ נק' ג"כ הרגשה. אכן נ' שאח"כ חזר בזה וס"ל דהעיקר שהרגשה הוא הרגש הגוף. או עכ"פ כשמרגשת ביציאת הדם מהמקור וכמש"ל אות ט' בשמו: