ט

אחר כתבי דנא ראיתי בדברי כאאזמ"ו הגאון ז"ל במה"ב ד"ה נדה בהג"ה וז"ל ומיהו אפי' לא הרגישה שנזדעזעה גופה רק שהרגישה ביציאת הדם מהמקור דוקא מקרי נמי הרגשה ומש"ה סתמו הרמב"ם וש"פ ולא הזכירו זעזוע הגוף דוקא ואין כאן מחלוקת הפוסקים כלל (אלא די"ל דממילא כשמרגשת ביציאת דם ממקורו א"א שלא נזדעזע הגוף קצת) וז"ש הרמב"ם כמו שביארנו ר"ל רפ"ה דטמאה כשנעקר מן הרחם לבד אף שלא שתת ואין העד מגיע שם וגם אם הי' מגיע אילו בדקה הרי יצא לחוץ ע"י העד א"ו שלא בדקה כלל רק שהרגישה ביציאת הדם מהמקור. ולא דמי לר"פ האשה דהתם מרגשת רק ביציאת מי רגלים לחוץ ומש"ה לא מקרי הרגשה כלל ברפ"ח בגמרא דלא כתשו' שב יעקב עכ"ל. ור"ל דלא כתשו' שב"י שהוכיח משם דהרגשת זיבת דבר לח לא נקרא הרגשה והיינו אף שמרגשת כשזב מן המקור אלא בעינן הרגש הגוף שמזדעזע גופה או מה שנפתח החדר ומוכח לה מדאמרינן רפ"ח אלא לאו דלא ארגשה. הרי אף שמרגשת זיבת דבר לח אינו נקרא הרגשה. וע"ז השיג עליו דאין הנדון דומה לראי' דשם רפ"ח מרגשת זיבת המי רגלים רק למטה מה שזב מהנקב דשתן ולחוץ וזה אינו הרגשה. אבל כשמרגשת זיבת דבר לח מה שזב מהחדר אף שאין כאן הרגשה גדולה דזעזוע הגוף רק הרגשה זיבת דבר לח כיון שמרגשת איך שזב מהחדר שפיר נקרא הרגשה. וזהו ממש ענין הסברא שכתבתי לעיל אות ו' באריכות. ובאמת קשה על חילוק זה במש"ל ססע"י ח' דמאחר דאמרינן רפ"ח אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה הרי מבואר דזיבת הלחלוחית לא נקרא הרגשה אף בעומדת ובעומדת אמרינן שם בהדיא הטעם דטמאה משום דהדור מי רגלים למקור ואייתי דם. וא"כ כיון דהדור מ"ר למקור ממש ע"כ מרגשת זיבת לחלוחית גם למעלה בעומק עד דחיישינן דמהמקור ירד דם ממש. וא"כ כיון דמרגשת זיבת דבר לח למעלה ממש בעומק ואעפ"כ נק' זה דלא ארגישה ש"מ דהרגשה אינו כלל ענין זיבת דבר לח אף אם מרגשת שזב ויוצא מהחדר כ"א הרגשה היינו זעזוע הגוף או שמרגשת שנפתח החדר וכמ"ש השב"י ומוהררי"מ ז"ל (הג"ה. ומיהו עפמ"ש בתשו' אחת בדין אשה שבתוך ז"נ זב ממנה שלייאם הרבה ובתוכו טפה דם שי"ל דלגבי הרגשה זו דזיבת דבר לח תלינן שהרגשה זו היא בלחלוחית המי רגלים ולא בהדם הנמצא דהוא מיעוטא ואף בהדור מי רגלים למקור המים דהדור הם ג"כ רבים מטפת הדם דאייתו לכן אם אין הרגש הגוף כ"א הרגש זיבת דבר לח לא נחשב זה הרגשה כלל לגבי הדם ולכן שם ר"ל ואי דלא ארגישה הרגש הגוף דהרגשת זיבת דבר לח לא חשוב הרגשה שם דוקא אבל בזיבת דם לבד י"ל כשמרגשת זיבת דבר לח חשוב הרגשה כן יש ליישב בדוחק. עכ"ה) ועוד אפ"ל בענין אחר דכל שמרגשת שזב מהחדר ממש שפיר נקרא הרגשה. אבל כשאינה מרגשת ממש שזב מהחדר כ"א שמרגשת זיבת לחלוחית אף למעלה בעומק אינו נקרא הרגשה כלל. ועל סברא זה לא יהי' קושיא מהסוגיא דרפ"ח דשם אף שבהכרח הרגישה איך לחלוחית בעומק מ"מ לא הרגישה איך שזב מהחדר ממש לכן שפיר י"ל דכל שהרגישה ביציאת הדם מהמקור נקרא הרגשה וא"כ ס"ל כמש"ל אות ה' לפרש כן דעת תשו' פנ"י סס"י א' ונת' אות ו' דהשב"י חולק ע"ז ג"כ ואאזמ"ו נ"ע ס"ל כהפנ"י. ומיהו לפמ"ש אאזמ"ו נ"ע דכל שמרגשת ביציאת הדם ממקורו א"א שלא נזדעזע הגוף קצת א"כ לפ"ז אפשר גם השב"י מודה בכה"ג:

קיצור. שאאזמ"ו נ"ע ס"ל כשמרגשת ביציאת הדם מהמקור נק' הרגשה אף כשלא נזדעזעה גופה. וא"כ זהו כדעת תשו' פנ"י הנז' לעיל אות ה' דיש לפרש דבריו כן כמש"ש. ונתבאר אות ו' דהשב"י פליג ע"ז. ומ"מ ע"ז ליכא הכרח מהסוגיא דרפ"ח. ולפמ"ש אאזמ"ו נ"ע דכל שמרגיש ביציאת הדם מהמקור א"א שלא נזדעזע הגוף קצת א"כ גם השב"י יודה דנק' הרגשה. אכן אם אין מרגשת ביציאת הדם מהמקור ממש אף שמרגשת שזב ממנה לחלוחית בעומק כותלי בית הרחם אינו נקרא הרגשה אף להפנ"י ואאזמ"ו נ"ע:

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.