ה

והנה מהו הרגשה כבר חקר בזה הפנ"י בתשו' סי' א' ובשב"י סי' ל"ט הוא והגאון מהרשש"ך ושם בתשו' סי' מ' הגאון מו"ה יהודה מילר. והובאו בס"ט רס"י ק"צ וז"ל אמנם מה זה הוא הרגשה אם ר"ל שהרגישה שנפתח מקורה הוא דמקרי הרגשה אבל לא מה שמרגשת שזב מבשרה דם לא מיקרי הרגשה. או נימא דגם זה בכלל הרגשה. הנה בשו"ת פנ"י חי"ד סי' א' הובא בס"ט שם מעט מזה כ' וז"ל ונ' פשוט דאין הכוונה שמרגשת שיצא ממנה דם אלא דבעינן שתרגיש שיצא ממקורה (ומ"מ נראה מלשונו שכשמרגשת זיבת דם מהמקור לפרוזדור נק' הרגשה אף שאין צער וזעזוע כל הגוף ולא כמו הרגשת עקירת ש"ז שכל גופו מרגיש בה. הכא נראה א"צ לזה אע"ג דרפ"ק ד"ג ע"א אמרינן ישנה נמי אגב צערא מיתערא מידי דהוה אהרגשת מ"ר. משמע שהגוף מצטער ומתפעל בעקירת הדם מהמקור וזה הוא ההרגשה וכ"מ ממ"ש רש"י דנ"ז ע"ב שציערתה בדיקת העד ור"ל והיא טועה וסבורה שזהו הרגשת עקירת הדם מהמקור הרי עכ"פ מהות הרגשה זו הוא ענין צער כמו הצער מבדיקת העד. וכ"נ מתשו' מהרי"ו סי' כ"ה דלקמן. ובהרמב"ם פ"ח מהא"ב דין ב' וקודם שיבוא הדם תרגיש בעצמה מפהקת ומעטשת כו' מזה יש ללמוד ג"כ לכל ראיי' דההרגשה ענין הרגשת הגוף. אך י"ל ודאי זהו ההרגשה אבל עכ"ז גם כשמרגשת זיבת הדם מהמקור נמי חשוב הרגשה לכ"ע ואינו ממעט רק אם לא הרגישה יציאתו מן המקור רק אח"כ בהיותו בכותלי בית הרחם מרגשת זיבתו. וכן פי' אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ג סק"ג שתרגיש ביציאתו מהמקור לפרוזדור עכ"ל. וכן בקו"א סי' קפ"ג כ' דמשמעות הרמב"ם רפ"ט ופ"ה הי"ז ורמב"ן ומהרא"י בתה"ד הובא ב"י וש"ע סי' ק"צ דבעינן שתרגיש הדם ביציאתו מן המקור עכ"ל. משמע דלא בעינן הרגש וזעזוע הגוף כמ"ש הרמב"ם פ"ה הי"ז כ"א הרגשת יציאתו מן החדר נמי סגי ועמ"ש מזה לקמן סעיף ט' ולפ"ז י"ל החוו"ד אינו חולק ע"ז) וכדפרש"י ז"ל פ"ק ד"ג ע"א אשה מרגשת בעצמה. כשנעקר דם מן המקור (אין כן ל' רש"י אלא ז"ל יודעת בעצמה כשיוצא דם ממנה עכ"ל. וידיעה זו י"ל ג"כ ע"ד הצער עד שיוצא אלא התוספות שם כ' מרגשת בעצמה פי' כשנעקר דם מן המקור) וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל רפ"ט מהא"ב עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה עכ"ל. משמע דעד שתרגיש אין פירושו הרגשת יציאת דם מבשרה (ר"ל מה שזב מכותלי הרחם ולחוץ כ"נ דזה הוא ממעט) אלא הרגשת המקור וכ"כ אח"כ נמצא הדם בפנים ה"ז בחזקת שבא בהרגשה. משמע שהרגישה שבא מהמקור (מכאן מוכח דכוונת הפנ"י רק לומר דבעינן הרגש יציאתו מן המקור אבל לא דבעינן דוקא שהגוף מתפעל ביציאתו כנ"ל) ובנ"ד ליכא הרגשת מקור (נ' דר"ל לפי ששם בהשאלה לא הרגישה איך שהדם זב מן המקור שהרי אדרבה היא אומרת שמרגשת שבא מן הצדדין שלא כדרך ראיית וסת שלה עכ"ל השאלה. ולכן אף אם לא נעמיד יסוד על דבריה אלו עכ"פ אין מרגשת כלל שיוצא וזב מהמקור לפרוזדור מאחר שלדבריה אינו יוצא מהמקור כלל) וכ"כ בהדיא הרב מהרי"ו בתשו' סי' כ"ה וז"ל ודוחק הוא לחלק ולומר דהתם איירי דלא הרגישה מידי (רק שמצאה כתם ע"ש בגמ' פ"ט ד"ס ע"ב גבי ונמצא דם תחת אחת מהן כו' דתולה מעוברת בשאינה מעוברת דמזה מייתי מהרי"ו) ומש"ה תלינן כיון דלא הרגישה לא הוי אלא דרבנן כדדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה דשמא ה"נ דהרגישה (דמיירי באשה שיש לה הארין ווינדא שמוצא דם במי רגלים. והמ"ר מצערות אותה שיש לה כאב ביציאתה) לא הוי הרגשת דם המקור. דודאי דבר זה מצערות אותה בענין אחר ממה שמצערת אותה דם המקור ולא מקרי האי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא ולא הרגשת דם נדות עכ"ל מהרי"ו. והפנ"י הקשה וכ' שיש לתמוה עליו ז"ל דהא אמרינן פרק הרואה אימור הרגשת מי רגלים הוא אלמא הרגשת מי רגלים איכא למיחש להרגשת המקור עכ"ל. ולפע"ד דברי מהרי"ו נכונים דמהרי"ו מיירי במי רגלים היוצאים ע"י כאב דחולי דהארין ווינדא וכאב וצער זה ודאי לא דמי כלל לצער יציאת דם מן המקור דבגמ' לא אמרו רק בסתם הרגשת מי רגלים שאינן באים ע"י כאב ההוא ע"ז אמרו דיש לטעות ע"י מהרגשת יציאת דם מהמקור משא"כ בכאב דהארין ווינדא לא דמי כלל זה לזה. ומש"ה ס"ל למהרי"ו דשם שמשתנת בכאב דהארין ווינדא אף שנמצא תוכו דם ה"ל כלא בא בהרגשה דהא בא בהרגשה דהארין ווינדא שאינו דומה כלל להרגשת המקור ועוד ועיקר דכוונת מהרי"ו דס"ל דלהחמיר כשלא הרגישה בדם לומר שמא טעתה בהרגשתה מי רגלים והי' הרגשת דם וכסבורה הרגשת מי רגלים הוא זה לא אמרינן משום דכיון שהדם נמצא במי רגליה חזקה משביל המים בא שלכן אע"פ דהרגישה שנזדעזעה גופה כדרך הרגשת דם אמרינן בגמרא רפ"ח אימור הרגשת מ"ר הוא כדי שלא נצטרך לאמר שהדם לא בא ממקום המים אע"פ שבא עם המים. ע"כ מוטב לומר שטעתה בהרגשה כדי שנאמר שהדם בא ממקום המים ע"ד כאן נמצא כאן הי' ועוד משום חזקת טהרה. ולכן ממילא מובן אשר להחמיר שאע"פ שלא הרגישה רק הרגש מי רגלים יאמרו דטעתה והי' הרגשת הדם זה ודאי לא אמרינן דמהכ"ת לומר כן הא יש חזקה לנגד שעם שביל המים בא וגם חזקת טהרה א"כ מדוע נבדה לחוש לטעות ועמ"ש מזה לקמן סעיף וא"ו כמ"כ בשם השב"י הואיל שאינו שכיח כו' אמרינן שטעתה כו'. ואם משום דעכ"פ מרגשת זיבת דבר לח היינו המי רגלים זה לא נקרא הרגשה כדהוכיח השב"י והס"ט מסוגיא דר"פ הרואה כתם:

קיצור. הפנ"י סס"י א' כ' דהרגשה היינו שמרגשת איך שהדם יוצא מהמקור לפרוזדור כגון שמצטערת ביציאתו מעין ודוגמא שמצטערת בעיכוב המי רגלים כשרוצה להשתין ולכן כשיוצא המי רגלים מרגשת כך עד"ז הוא ביציאת הדם מהמקור וכן מוכרח דעת מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה. גם י"ל אף שאינה מצטערת אם עכ"פ מרגשת בשעה שהדם יוצא מהחדר ממש. אבל אם אינה מרגשת איך שיוצא מהחדר כ"א הרגישה מה שזב ויוצא בכותלי בית הרחם ומכותלי בית הרחם ולחוץ זה לא נקרא הרגשה כלל וטהורה מדאורייתא: