ד

ומעתה כיון שלפרש"י ע"כ לרב אשי שמואל לא איירי בהרגשה כלל כדעת הגאונים מהר"ג ומהר"ל ולא כהס"ט מש"ה א"ש דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והה"מ והר"ן ורי"ו וסיעתם שפסקו כרב ירמי' מדפתי דלשמואל בעינן הרגשה הגם דרב אשי הוא בתרא והי' ראוי לכאורה לפסוק כוותי'. אלא משום דלדידי' צריך לשבש בדברי שמואל ולומר דמ"ש שמואל שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה זהו יתיר ולא אמר שמואל זה מעולם. וזהו דוחק ע"כ תפסו עיקר דברי ר' ירמי' מדפתי דלדידי' א"ש ד' שמואל כמו שהן וכן באגודה פרק הרואה הביא רק ד' רב ירמי' מדפתי וז"ל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה עליה דם טהורה אמר רב ירמי' מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן עכ"ל. ועוי"ל משום דמפרשים כמ"ש התוס' דלרב אשי נמי לשמואל היכא דלא הרגישה טהורה מן התורה והטעם של התוס' י"ל ג"כ כנ"ל דאל"כ יצטרך לסתור מדברי שמואל. ועוי"ל טעמייהו דהתוספות כי הגם דסברי דדין המשנה דדם ולא כתם היינו דחיישינן דלאו מגופה אתי מ"מ בהא דבדקה קרקע עולם שזהו רחוק מאד לומר דלא בדקה שפיר ע"כ דוחק להם לומר דבכה"ג נמי תלינן מהתורה דמעלמא אתי כיון שזה רחוק מאד ואינו נכנס בגדר ספק כלל ומצינו דטמאה נדה בספק קרוב יותר דהיינו בעד שהי' נתון תחת הכר ומשוך. שאף שלפ"ד ר"ח גבי טחתו בירכה י"ל דכאן אין רק טומאת כתם כמש"ל בתשו' המתחלת בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר ושם סעיף ג'. והיינו כיון שבעגול צריכה כגריס ועוד ואין לך שצריכה כגריס ועוד ותהי' טמאה נדה וכ"ד הרמב"ם בפי' המשניות ס"פ הרואה כתם. אבל לפ"ד הרשב"א החולקים על ר"ח שם נ' דטמאה נדה ושמואל ס"פ הרואה כתם ס"ל כר"א בר' צדוק א"כ להרשב"א ס"ל דטמאה נדה והרי שם קרוב הדבר יותר הרבה דמעלמא בא מתחת הכר ולכן רבנן מטהרי לגמרי וגם לראב"צ בכתם משוך טהור. וא"כ מ"ש הכא גבי בדקה קרקע עולם טהור ע"כ ס"ל להתוספות דהא דחשוב הכא רק כתם זהו מפני שלא הרגישה ולא משום דאמרינן דלאו מגופה קאתי דזה א"א לומר כאן. וכן ביאר אאזמ"ו הגאון בסי' ק"צ סעיף יו"ד. משא"כ בעד שהי' נתון תחת הכר הא מוקי לה שמואל ר"פ הרואה דמיירי בדארגישה ממש וא"כ א"א לטהר רק משום שנאמר דלאו מגופה אתי ואימור הרגשת עד הוא וע"ז ס"ל דבמשוך אין תולין. והנה אף שנאמר דמשם אין הכרח דהא באמת י"א שם דאינה טמאה כ"א משום כתם כנ"ל. וא"כ מדאורייתא טהורה אף דארגישה משום דתלינן דמעלמא אתי. מ"מ י"ל התוספות ס"ל דבדקה קרקע עולם רחוק הדבר לתלות דמעלמא אתי יותר מבעד שהי' נתון תחת הכר אלא לא גרע מדין בדקה א"ע בעד הבדוק וטחתו ביריכה ולמחר מצאה עליה דם דס"ל לרב ושמואל פ"ב די"ד ע"א דטמאה נדה. וכמ"ש הרמב"ם פ"ד דין י"ט ויש שם פר"ח ופרש"י. ועכ"פ לכולם טמאה נדה והרי התם לתלות ביריכה לא רחוק הדבר יותר מבבדקה קרקע עולם שכיון שבדקה הקרקע במתכוין לראות שלא יהי' שם דם מהכ"ת נאמר שלא בדקה שפיר. וכיון שכן קשה מ"ש הכא דאמרינן דלמא לא בדקה שפיר ואמרינן שזהו רק כתם וטהור מדאורייתא ומ"ש התם דלא תלינן ביריכה ומחזקינן לה לנדה מדאורייתא ע"כ הוצרכו התוס' לומר דהכא דהוי רק דין כתם זהו מפני שלא הרגישה. אבל התם גבי עד נאמר דמיירי בדארגישה. כמו שהעמידו לשמואל המשנה עד שהי' נתון תחת הכר. ואמנם ליישב שטת רש"י שצריך לומר דגבי עד שהי' נתון תחת הכר לא מיירי בדארגישה מאחר שא"צ הרגשה כלל ורק הכא הוי יש לו דין כתם משום שי"ל דלאו מגופה אתי. וא"כ מה שגבי עד לא אמרינן כן היינו כיון שהעד הי' בגופה תוך רחמה לא דמי לכתם. דהא דמדאוריי' אמרינן דם ולא כתם לתלות אף בדבר הרחוק זהו כשנמצא הכתם חוץ לגופה כמו על קרקע עולם. אבל עד כיון שבדקה א"ע בו שאני שם לא תלינן בדבר רחוק כלל והפרש זה הוא כמ"ש הגאון מוהר"ג בשב"י סי' ל"ו בענין אין מחזיקין טומאה ממקום למקום ע"כ מקרקע לגוף האשה חשוב ממקום למקום. אבל עד כיון שהי' בגופה אף שאח"כ טחתו בירכה וכה"ג אפי' נתנתו תחת הכר להרשב"א מ"מ אין זה ענין לממקום למקום שהרי היה תוך מקום שאנו דנין עליו הגם שמוהר"ג חשיב גם עד שהי' נתון תחת הכר כענין ממקום למקום אין דבריו מוכרחים בזה:

קיצור. וכיון שלפרש"י ע"כ שמואל לא איירי כלל בענין הרגשה לדעת רב אשי ע"כ פסקו כר' ירמי' מדפתי כפשט ד' שמואל דאמר עד שתרגיש. גם י"ל דמה"ט נ"ל כפי' התוספות דגם לרב אשי שמואל מיירי בדין הרגשה. גם עוי"ל התוספת הוכרחו לזה דאל"כ אין טעם שיהיה בבדקה קרקע עולם רק דין כתם דמאי שנא מבבדקה א"ע בעד הבדוק וטחתו ביריכה דטמאה נדה א"ו הכא משום דלאו ארגישה הוא והתם מיירי בדארגישה. ולרש"י צ"ל ההפרש משום דהכא שנמצא על דבר שלא בדקה א"ע בו ה"ל כהא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום: