ג

וא"ת הא גם אם שמואל לא איירי בהרגשה כלל. ע"כ צ"ל הא דגבי בדקה קרקע עולם מדאורייתא טהור הוא משום דחיישינן דלאו מגופה אתי כ"א לא בדקה הקרקע שפיר וזהו מדברי רע"ק דאמר דם ולא כתם. והקשה השב"י סי' ל"ו הלא כתם נמי דם הוא ופי' הס"ט דר"ל שיהי' ודאי דם היוצא מגופה ולא כתם שי"ל דמעלמא אתי ואף שהוא באפשר רחוק. וא"כ אכתי ישארו הקושיות ע"ז מ"ש דהכא חיישינן לאפשר רחוק ומטהרים עי"ז מדאורייתא ומדוע גבי האשה שעושה צרכיה דקרוב יותר שבא ממקום מי רגלים אמרינן דבעומדת טמאה. ונוכל לתרץ דהתם נמי טמאה רק מדרבנן א"כ גם לפי שטת הס"ט דלעיל אות ב' יש לתרץ כן. אך זה אינו דהא בעומדת לר' מאיר טמאה נדה. וכן בעד שהוא נתון תחת הכר. ומ"מ לא קשה מהא דבדקה קרקע עולם. די"ל הא דאמרינן דם ולא כתם ומטהרין מדאורייתא אף באפשר רחוק זהו דוקא כשלא הי' ע"י בדיקת עד כ"א בכתם הנמצא שע"ז י"ל משום דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום ור"ל כיון שנמצא הדם בעלמא אין מחזיקין שיצא מגוף האשה כמ"ש סברא זו הג"מ גבריאל ז"ל בשב"י סי' ל"ו ואף שהשב"י שם חלק עליו. מ"מ בנדון זה יודה דעד כאן לא חלק עליו אלא באם הדם ודאי בא מגופה רק שירד מגופה בקרקע עולם שלא נאמר שחזקתו בא בהרגשה משום דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום ע"ז כ' שאין לזה טעם כיון דגם כשנמצא כאן ע"כ צ"ל שהי' במקום הראשון ע"ש דנ"א סע"ב. וה"ל כנמצא במקום הראשון דאמרינן חזקתו שבא בהרגשה להרמב"ם. אבל בנדון זה שבאנו לומר שכיון שלא נמצא רק במקום אחר אנו אומרים שלא הי' במקום הראשון כלל דהיינו שלא בא כלל מגופה ע"ז י"ל שיודה להגאון מהר"ג דיש לחלק כן בין עד שבדקה בו שכיון שהיה בגופה. ע"ז לא אמרה תורה דם ולא כתם. דלא נאמר זה אלא ע"ד שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. שזהו ענין כתם. ע"ז שפיר י"ל שאין מחזיקין שזהו דם הבא מגופה. אבל בדיקת עד שהי' בגופה שאני ומש"ה לק"מ מדין בדקה קרקע עולם לדין עומדת ודין עד:

אבל אם נאמר דשמואל איירי בהרגשה והא דטהורה בבדקה קרקע עולם זהו משום דלא ארגישה אמרינן דאתיא מעלמא. א"כ גם בעומדת ובדין עד י"ל כן דכיון שלא הרגישה יש ויש מקום לתלות דלא אתיא מגופה. יותר מבבדקה קרקע עולם:

קיצור. דאין לומר שגם אם שמואל לא איירי בהרגשה ורק משום דלא ברור דמגופה אתי ישארו ג"כ קושיות דלעיל דהא גם בהאשה שעושה צרכיה ובעד שהוא נתון תחת הכר לא ברור דמגופה אתי מן החדר ביתר שאת מבבדקה קרקע עולם דע"ז יש להשיב דבבדקה קרקע עולם שאני דשייך יותר החזקה דלאו מגופה אתי דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום משא"כ בהאשה שעושה צרכיה ובעד. ולכן לק"מ הנך דינים אהדדי אבל אם שמואל מטהר בבדקה קרקע רק משום דלא הרגישה ומש"ה הוא דתלינן דלאו מגופה אתיא א"כ ישאר הקושיא ג"כ מהאשה שהיא עושה צרכיה ומעד שהי' נתון תחת הכר: