ב

אך הנה הג"מ גבריאל ז"ל בתשובת שב"י סי' ל"ו בתחלת התשובה דמ"ד ע"ב ד"ה אמנם כן פי' דרב אשי דנ"ח ע"א דהוא בתרא ס"ל דטעמא דשמואל לאו משום הרגשה כלל וכ"כ שם אח"כ דמ"ו ע"ד בד"ה אמנם כן נ"ל. דעכ"פ זהו דעת רש"י רק שהודה שהרמב"ם והרי"ף והרא"ש לא ס"ל כן. וכ"ד הג"מ ליב ממענץ ז"ל בשב"י סי' מ"א שזהו מחלוקת רש"י ותוספות דלפרש"י לרב אשי דהלכתא כוותיה אין חילוק בין הרגישה ללא הרגישה אלא אפי' לא הרגישה טמאה מן התורה ושמואל לא איירי בהרגשה. אכן התוספות כתבו דרב אשי נמי מודה דלשמואל היכא דלא הרגישה טהורה מן התורה וטמאה מדרבנן. ושהרי"ף והרא"ש וסמ"ג ס"ל כפרש"י מדהשמיטו הא דשמואל (ואין דבריו מוכרחים בזה וכנ"ל בשם הגאון מוהר"ג ז"ל דכ' להפך) והרמב"ם ס"ל כהתוספות. ובאמת נעלם ממנו שלא הרמב"ם לבד ס"ל כן כ"א גם הרמב"ן והרשב"א ומהר"ם מרוטנבורג ושא"פ כמש"ל וכן האריך בזה הס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ג בשטת רש"י דס"ל דלרב אשי לא בעינן הרגשה כלל. אלא ששטתו מחולק משטת הגאונים מהר"ג ומהר"ל הנ"ל דלשטתם לפרש"י שמואל לא איירי בהרגשה כלל. והוא לא ס"ל כן משום דא"כ לכאורה דברי רש"י תמוהים דהא שמואל גופא אמר שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכמו שהקשה השב"י סי' מ"א בתשובתו על תשו' הג"מ ליב ממענץ דס"ט ע"א ד"ה והנה באמת. ופירושו על רש"י לא נ' להס"ט וכן הגאון מוהררי"מ בשב"י שם השיב להשב"י דלא נראה לו כלל פירושו ברש"י וכדלקמן ע"כ פי' הס"ט וז"ל לכן נלע"ד דרש"י ס"ל דהא דמסיים שמואל שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה צ"ל אליבא דרב אשי דה"ק דמן התורה בעינן הרגשה שהוא מברר שהדם מגופה אתיא. אבל בלא הרגשה י"ל דלאו מגופה אתיא ותלינן דמעלמא אתיא ואפי' בבדקה קרקע עולם י"ל דלא בדקה שפיר וכמו דס"ל להשואל בתשו' מוהרמ"ל הנ"ל אלא דחכמים גזרו על כתם ובנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו עכ"ל. ודבריו אינם נכונים. דהא פרש"י הלכך כל הני תיובתא לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל עכ"ל רש"י. וזה נכון למהר"ג ומהר"ל דפירשו כפשוטו דלרב אשי לא הזכיר שמואל ענין הרגשה כלל. והא דהכתם אינו טמא מן התורה זהו מטעמי' דרע"ק ס"פ הרואה כתם דאמרינן דם ולא כתם דחיישינן דמעלמא אתיא. וע' מזה ג"כ בס"ט שם ובספר בית מאיר על אה"ע בתשו' שבסוף ספרו סי' י"ג. וא"כ לפ"ז שפיר דלק"מ כל הנך קושיות שהקשה הש"ס על שמואל. משא"כ לפי' הס"ט ברש"י איך כ' רש"י דשמואל לא איירי בהרגשה כלל הא עיקר דברי שמואל דבעינן הרגשה מן התורה אלא דאינה גזה"כ כ"א שזהו מברר לנו שהדם הוא מגופה א"כ הרי איירי בהרגשה. גם הקושיא שהקשה הש"ס על שמואל ישארו עתה ג"כ דמאחר שהרגשה הוא מדאוריי' שאינה טמאה אא"כ הרגישה רק דהוא מטעם שעי"ז מתברר שהדם הוא מגופה. אבל מ"מ כיון שבירור זה מן התורה הוא ע"י הרגשה וכל שלא הרגישה אנו מחזיקים שהדם אינו מגופה אף שהדבר רחוק במאד כמו בבדקה קרקע עולם. א"כ ישאר קושיית הש"ס כבתחלה מהאשה שהיא עושה צרכיה כו' אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה. דכיון דלא ארגישה כדרך הרגשת דם שיוצא מהחדר. א"כ יש לתלות דהדם בא ממקום מי רגלים דזה קרוב הרבה יותר מבבדקה קרקע עולם וכיון דהתם מחמת דלא הרגישה תלינן דלמא לא בדקה שפיר מה שזה רחוק מאד עכ"ז התורה אמרה שכל שלא הרגישה תלינן אפי' באפשר רחוק. א"כ מכש"כ שיש לתלות באפשר קרוב לומר דהדם בא ממי רגלים מאחר דלא הרגישה שהרי ר' יוסי מטהר בלאו הכי משום דחזקה שמשביל המים בא כמ"ש הרשב"א א"כ גם לר' מאיר כשלא הרגישה יש לטהר. וכן בעד שהוא נתון תחת הכר כשלא הרגישה משוך אמאי טמא. דהא רבנן מטהרי גם במשוך וגם לראב"צ בכתם טהור במשוך דנ"ט סע"א. וא"כ גם בבדיקה אמאי טמא מאחר שלא הרגישה זהו בירור שאין הדם מגופה וכמו גבי כתם. וא"כ איך פרש"י הלכך כל הני תיובתא לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה. א"ו צ"ל כפי' מהר"ג ומהר"ל דלפרש"י לרב אשי לא בעינן לשמואל הרגשה כלל ומש"ה אין שייך כלל הקושיות אי דארגישה כו' מאחר דשמואל לא איירי בהרגשה כלל. וכן ראיתי בתשו' מהררי"מ להשב"י שם וז"ל אך את זה אני קיהה בדברי רום מעכת"ר דכוונת רש"י נמי כתוספות זה לא יוכל להיות אם לא על צד הדוחק דהא רש"י כתב הלכך כל הני תיובתא לאו קושיא נינהו עכ"ל בשב"י דע"א ע"ד ד"ה ומ"ש רום כת"ר:

קיצור. הגאונים מוהר"ג ממיץ ומוהר"ל ממענץ כ' דלפרש"י ברב אשי לשמואל אפילו לא הרגישה טמאה מה"ת ושמואל לא איירי כלל מדין הרגשה. והס"ט פי' דלרש"י ג"כ שמואל איירי בהרגשה אלא דאינה גזה"כ רק שעי"ז מתברר שהדם יוצא מגופה. ולשון רש"י לא משמע כדבריו אלא כדעת הגאונים הנ"ל ועוד לדבריו ישארו הקושיות על שמואל כמקודם: