א

סימן צז

דין אם בעינן מדאורייתא שתרגיש בבשרה או לא בעינן הרגשה כלל משום דלרב אשי שמואל לא איירי בהרגשה כלל לפרש"י דנ"ח ע"א או משום דסוגיא פ"ב דשבועות די"ח ע"א משמע דלא כשמואל וכ"מ לכאורה מהא דרב הונא ד"ו ע"א ובר פדא ד"ס סע"ב ומבעיא די"ב ע"א ומסוגיא פ"ב נמצא בפרוזדור אימור שחתה ואימור אזדקרה. גם יש לחקור למ"ד דקיי"ל כשמואל ובעינן הרגשה מהו הרגשה זו אם דוקא הרגשת הגוף שמתפעל ויודע בעצמו בשעת יציאת הדם דומיא דהרגשת קרי שההרגשה היא בהגוף ממש. או עכ"פ הרגשה שנפתח החדר אבל הרגשת זיבת דבר לח אינו חשוב הרגשה כלל או שגם הרגשת זיבת דבר לח לבד נק' ג"כ הרגשה גם אם קיי"ל מ"ש הרמב"ם שחזקת הדם שבא בהרגשה. ומהיכן נמשך לו חזקה זו מהש"ס. גם איך הדין במוצאה דם ע"י בדיקת עד ולא הרגישה. אם אמרינן לחוש דהרגישה אלא דטעתה וסבורה שזהו הרגשת עד כמ"ש סברא זו במשמרת הבית הביאו הס"ט. נמצא יש כאן ד' חקירות. הא' אם בעינן הרגשה. הב' מהו הרגשה. הג' אם קיי"ל שחזקת הדם שבא בהרגשה. הד' בבדיקת עד אם אמרינן דהרגישה אלא שהיא טועה בדמיונה וסבורה שזהו רק הרגשת עד:

תשובה הנה ז"ל הרמב"ם רפ"ט מהא"ב אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה כו'. וכ' הה"מ בפ' הרואה כתם דנ"ז ע"ב בגמרא בבשרה עד שתרגיש בבשרה. מבואר דס"ל בפשיטות דקי"ל כשמואל דבעינן מדאורייתא הרגשה. וכ"כ הרמב"ן בהלכותיו רפ"ד אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה עכ"ל וכן כ' הרשב"א בתה"א והקצר תחלת שער ד' עד שתרגיש כו' וכ"כ בהגמי"י פ"ד מהא"ב אות כ' כיון דמדאורייתא בעינן שתרגיש בבשרה כו' וכ"כ בחידושי הר"ן פ' הרואה כתם דנ"ח בד"ה שמואל דאמר כר' נחמי'. וכיון דרב אשי אוקי שמואל כר' נחמי' נקטינן כוותי'. הרי הביא ראיה משמואל דהלכה כר' נחמיה משמע דפשיטא דהלכה כשמואל וכ"מ שם עוד בדף נ"ז בד"ה תרתי ש"מ. וכ"מ ג"כ דעת הרז"ה בשער הכתמים סעיף ב' שהביא ג"כ ראיה מהא דשמואל ורב אשי דהלכה כר' נחמיה וכן הרשב"ץ ר"פ הרואה כתם פסק בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם טהורה והיינו כשמואל וכ"כ בפי' בד"ה במגעות והסיטות דמדאורייתא טהורה כיון דלא ארגישה וכ"ד רבינו ירוחם נכ"ו ח"ב שכתב כתם מטמא מדרבנן כי מדין תורה אין האשה טמאה עד שתרגיש הדם בבשרה וגם הסמ"ג לאוין קי"א פסק הא דבדקה קרקע עולם אלא שבטעמא דכתמים דרבנן כ' שנאמר דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם. וכ"פ בפשיטות בטוש"ע סי' קפ"ג ורס"י ק"צ וכ"ד פסקי מהרא"י סי' מ"ז גבי אין סברא לעולם לומר הרגשת עד הוא. וכ"ז דלא כהגאון מו"ה גבריאל בתשו' שב"י סי' ל"ו דמ"ו ע"א ד"ה והנה נחזור וד"ה אמנם כן. שלא מצא כ"כ מהפוסקים דס"ל דבעינן הרגשה. והנה בתשו' מהרמ"ל סי' ב' שאל השואל והוא הגאון החסיד השל"ה אם הא דבעינן הרגשה גזרת הכתוב הוא היינו דאפי' ודאי ראתה הדם מגופה מהחדר טהורה מדאורייתא אם ראתה שלא בהרגשה. או נאמר שהוא מטעם דכשאינה מרגשת איכא לספוקי שאין הדם ממנה ואפילו היכא שהמקום שישבה עליה היה בחזקת בדוק. מ"מ איכא למימר שלא בדקה שפיר עכ"ל. וע' בס"ט סס"י ק"צ סס"ק צ"ג בד"ה ודע שלולי שכתבו פי' שלדבריו אם בדקה המקום במתכוין י"ל חשוב יודעת בבירור שהדם יצאה מגופה. וכמו שצייר השל"ה שם בהשאלה היכא שהאשה יודעת בבירור שזה הדם הוא ממנה וא"א בענין אחר כגון שהיתה ישנה על הסדין הבדוק לה ואח"כ כשניערה משנתה מצאה סדינה מלוכלך בדם הרבה והגיע וסתה כו' עכ"ל. אבל הס"ט עצמו ס"ל דגם כשבדקה המקום במתכוין אין זה בירור שמגופה שי"ל דלא בדקה שפיר כדמשמע בגמרא וכן הבין מהרמ"ל גם בדברי השואל וז"ל או הוא מטעם דכשאינה מרגשת איכא לספוקי שאין הדם ממנה אפי' היכא שבדקה המקום שישבה עליו אימא לא שפיר בדקה לכך צריכה שתרגיש שאז הוא בירור גמור שהדם ממנה עכ"ל. והנה מהרמ"ל השיבו דהרגשה גזה"כ הוא דבהרגשה דוקא תליא וכל היכא דלא הרגישה אע"ג דברור הוא דמינה הוא טהורה מן התורה והוכיח כן מהש"ס ומהרמב"ם וממהר"ם בהגמי"י. ולפע"ד כן משמע מאידך דשמואל דאמר פרק יוצא דופן דף מ"ג ע"א לענין טומאת ש"ז. דג"כ בעינן הרגשה שיהי' כל גופו מרגיש בה. ושירגיש כשנעקרה וגם שירגיש ביציאתה היינו שתהא יורה כחץ. ורבא שם מבעיא לי' בנעקרה בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה. והתם פשוט הפי' דהרגשה גזה"כ הוא וא"א לפרש שם באופן אחר. א"כ כמ"כ יש לנו לומר גם בהא דשמואל דבעי הרגשה בטומאת נדה דג"כ גזה"כ הוא:

קיצור. שהרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והה"מ והר"ן ומהר"מ בהגמי"י ורבינו ירוחם ומהרא"י והטוש"ע ס"ל דמה"ת אינה טמאה עד שתרגיש ודלא כהג"מ גבריאל בתשו' שב"י סי' ל"ו והג"מ ליב ממענץ שם סי' מ"א שנעלם מהם הרבה מפוסקים אלו ופי' מהרמ"ל בתשובה דכל היכא דלא הרגישה אע"ג דברור הוא דממנה הוא הדם טהורה מה"ת וכ"מ קצת מאידך דשמואל דמ"ג ע"א: