ח

והנה במ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה. יתיישבו כל הקושיות שהקשו האחרונים על הפוסקים דבעי' הרגשה והקושיא העיקרית הוא מסוגיא דדי"ז ע"ב שחתה ואזדקרה [ע' מפתח]. ועמד עליה הגאון מו"ה ליב בשב"י סי' מ"א (והנ"ב לא ראה אותו) ורבינו ז"ל במה"ב. ומ"ש מהר"ל משום שחזקת הדם שבא בהרגשה אינו עולה יפה דא"כ בבדקה קרקע עולם נמי נימא הכי. ולפמ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה א"ש. ומזה מוכח דהרגשה תחתית ביה"ח נמי הוי הרגשה דהתנן נמצא בפרוזדור כו' מן הלול ולחוץ כו'. וכן מוכח מהא דרב הונא ד"ו כדי לשרוף כו' והתם מיירי ודאי בדלא ארגישה קודם דאל"כ בלא"ה נמי מחוייבת לבדוק ועוד דאטו כל אימתי שעוברת מלאכול בתרומה מרגשת וכיון דמיירי בדלא ארגישה מקודם למה שורפין תרומה ע"ז כיון דטהורה מדאורייתא. ועכצ"ל דכיון שמקנחת בעד תלינן דארגשה הדם בשעת הקינוח וכסבורה הרגשת עד הוא והיינו משום שחזקת הדם שמרגשת בו. והשתא אי אמרת בשלמא דהרגשת ביה"ח הוי הרגשה שפיר י"ל הכי. אבל את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור בעינן או אפי' הרגשת נפילתו מהמקור לפרוזדור א"כ התם ליכא למימר הכי דהא אפי' את"ל ששייך לטעות מקינוח גם לפתיחת המקור או לנפילת הדם בפרוזדור. מ"מ א"כ נטמאה בשעת בדיקה לבד ואמאי שורפת התרומה שאכלה קודם הבדיקה. מיהו א"כ אפי' את"ל דהרגשת סוף ביה"ח נמי הוי הרגשה א"כ ע"כ לא הרגישה רק בשעת בדיקה ואמאי שורפת תרומה שאכלתו קודם שהרגישה שאז הי' הדם טהור אעפ"י שהי' בתחלת ביה"ח כיון שעדיין לא הרגישה בו. אם לא שנדחוק דכיון שהי' הדם בביה"ח מטמא ואע"ג שלא הרגישה בו אז. מ"מ מהני הרגשה שהרגישה בו לסוף לטמאותו אף למפרע ולא אמרו דבלא הרגישה בו טהור אלא כשלא הרגישה בו כלל. או י"ל דלענין שריפת תרומה וקדשים לא בעינן הרגשה דעכ"פ הדם טמא טומאת ערב משום דמק"מ טמא. וע' דמ"א ע"ב גבי מקור שנעקר כו'. ולענין טומאתה לבעלה מיתטמאה מכאן ולהבא משום די"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא: