ו

אמנם משמעות הרמב"ם ורמב"ן ומהרא"י דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה. ומ"מ אין ראי' מדבריהם דהרגשת ביה"ח לא הוי הרגשה. אך בשב"י הביא ראי' דהרגשת ביה"ח לא מהני הביאו הס"ט רס"י ק"ץ והסכים עמו והיינו מסוגיא דר"פ הרואה דפריך גבי האשה שעושה צרכיה ואי לא ארגשה כו'. הרי ע"כ ארגשה זיבת דבר לח. ואני תמה אהשב"י דס"ל גבי דם המעורב בליחות דלא הוי הרגשה לדם דתלינן ההרגשה בליחות א"כ ה"נ י"ל דתלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא. ורבינו ז"ל דחה זה דדמי לפלי פלויי ואינו מוכרח דשאני גבי חתי' שהרגשת הליחות של הדם אינו דומה להרגשת החתיכה שהיא יבישה משום הכי חשיב הרגשת הדם הרגשה בפ"ע. משא"כ הכא דשניהן דבר לח תלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא ואולם זהו שינויא דחיקא. אבל באמת יש לתרץ בפשיטות דהא כ' מהרי"ו סי' כ"ה שהנקב של מ"ר הוא למטה הרבה מהמקור וא"כ יש חלק גדול מביה"ח מהמקור עד נקב מ"ר וא"כ פריך שפיר אי דארגישה זיבת הדם דהיינו שזב בחלק שלמעלה ממ"ר יושבת אמאי טהורה דבודאי מהמקור הוא בא כיון שהוא למעלה ממ"ר ואי דלא ארגישה שם שום לחלוחית א"כ עומדת אמאי טמאה. ואעפ"י שמרגשת לחלוחית המ"ר מ"מ לאו כלום הוא דבודאי אינו הרגשת הדם דא"כ היתה מרגשתו ג"כ למעלה מהמ"ר ומדלא הרגישתו שם ש"מ שאינו יוצא בהרגשה ותלינן ההרגשה שלמטה במ"ר ומשני לעולם דארגישה שם למעלה ואעפ"כ אין ראי' ברורה שהוא דם די"ל דהרגשת מ"ר הוא דהדור קצת למעלה מהנקב של מ"ר או שטעתה וקסברה דמרגשת שם ובאמת ההרגשה היא למטה קצת [ע' מפתח]: