ה

מיהו בחי' הר"ן רפ"ח לא נז' דשפופרת ממעט משום הרגשה אלא דשפיר וחתיכה ממעטי משום הרגשה ובשפיר וחתיכה ודאי ליכא הרגשת עקירת הדם מהמקור ג"כ שהרי מסתמא גדלו הדם והחתיכה זמן רב במקור קודם שנעקרו לביה"ח וא"כ הדם כנוס בו זמן רב קודם שנעקר וא"כ לא מיבעי לפי לשון הפוסקים דהרגשת עקירת הדם מהמקור היינו עקירתם מהאם לפרוזדור פשיטא דבחתי' ושפיר ליכא הרגשה זו. אלא אפי' לפמ"ש בשם הרופאים מ"מ עקירת הדם מגידי הרחם להכנס תוך החתיכה לא שייך לקרוא כלל בשם הרגשה כיון שאין עקירה זו אדעתא דהנחה להשתפך לפרוזדור וע' חילוק כה"ג בחי' הר"ן לדף כ"ב ד"ה או דלמא. וצ"ל דמ"ש רבינו דלהר"ן שפופרת מימעט משום הרגשה היינו משום דאמרינן בגמ' בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת. אלמא דשפופרת נתמעט ג"כ מבבשרה כמו שפיר וחתי' וא"כ כיון דבשפיר וחתי' הטעם משום דליכא הרגשה. כמו"כ הטעם בשפופרת ובשפופרת איכא הרגשת עקירת הדם מהמקור וא"כ ע"כ צ"ל דהרגשת ביה"ח בעינן: