ד

וכן הביא כאזמו"ר נ"ע בקו"א רס"י קפ"ג ראי' מחי' הר"ן רפ"ח דס"ל דהרגשת ביה"ח דוקא בעינן מדפי' דשפופרת ממעטינן משום דאין כאן הרגשה. ואת"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור נק' הרגשה א"כ הרגשה זו יכול להיות גם ברואה בשפופרת. אלא שאח"כ בהג"ה חזר בו משום דאי הרגשת ביה"ח הוי הרגשה א"כ מאי פריך רפ"ח אלא לאו דלא ארגישה כו'. ומחמת קושיא זו פי' דברי הר"ן באופן דס"ל ג"כ דעקירת הדם מהמקור הוי הרגשה ומ"ש דבשפופרת ליכא הרגשת דם היינו משום דס"ל להר"ן כפירש"י שהכניסה תוך המקור וארגשה השפופרת ולא הדם שבתוכה דומיא דחתיכה שדם אגור בתוכה. ולא הבינותי זה דמה בכך שמכנסת השפופרת במקור מ"מ מרגשת עקירת הדם מגידים שבמקור שזהו עיקר הרגשת עקירת הדם מהמקור לפ"ד חכמי הרופאים האומרים שהמקור פתוח לעולם רק בשעת העיבור הוא סגור. ובחלל האם אינו נמצא דם כלל. רק שהדם מתקבץ לאט לאט בהמשך חדש ימים להעורקים שבדפנות האם שמתנפחים מחמת אסיפת הדם בתוכם. ובזמן הקצוב דהיינו בהגיע וסתה אז נפתחים פיות העורקים והדם מסתנן לחלל האם. ומשם זב לביה"ח. אלו דבריהם. וכ' לי כן הדאקטער המופלג ירא ה' מו"ה ישעי' נ"י. ולפ"ז הרגשת עקירת הדם מהמקור היינו בהכרח עקירתו מהעורקים דאילו מהאם עצמו אינו שייך עקירה כיון שפתוח תמיד. וא"כ הרגשה זו יכולה להיות גם כשהכניסה השפופרת בתוך המקור ואמאי ממעטינן לי' משום הרגשה. א"ו צ"ל דלהר"ן הרגשת ביה"ח דייקא בעינן. ועוד תמה אני על מ"ש רבינו בשם רש"י שהכניסה תוך המקור והרי רש"י דכ"ב ב' פי' שהכניסה באותו מקום ומאן לימא לן דהיינו במקור דייקא. ואדרבה לשון אותו מקום בגמ' די"ד משמע דהיינו בביה"ח. וא"כ י"ל דרש"י נתכוין הכא שהכניסה השפופרת עד ביה"ש באופן שכשהדם יוצא לביה"ח אינו נוגע בבשר ביה"ח אלא בשפופרת וממעט משום חציצה עיי"ש. וא"כ את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה א"כ יש כאן הרגשה בעקירת הדם מהמקור לביה"ש ואפ"ה כ' הר"ן דלא הוי הרגשה א"כ ש"מ דהרגשת ביה"ח דייקא בעינן לפ"ד הר"ן: