ב

אלא שיש להשיב דנהי דאשה מרגשת דקאמר שמאי היינו עקירת הדם מהמקור. מ"מ הרגשה דבעינן בנדה דקאמר שמואל עד שתרגיש בבשרה. לא סגי בהרגשה זו לחוד דהא מבבשרה ילפינן הרגשה. ובבשרה היינו בית החיצון עד מקום שהשמש דש דהא מבבשרה ילפינן נמי שמטמאה בפנים כבחוץ. ובעוד הדם במקור ואפי' בבין השיניים אינו מטמא וא"כ ע"כ ששם לא נכלל בבשרה דקרא אלא מבין השיניים ולחוץ נק' בשרה וא"כ כיון דהרגשה בעינן בבשרה י"ל נמי דדוקא הרגשת ביה"ח בעינן אבל הרגשת עקירת המקור לא מהני לענין הטומאה מכאן ולהבא (אלא דמהני לשלא לטמאותה למפרע מהאי טעמא אפי' בישנה. מדלא ארגשה מאתמול כו'):