יט

[כ'].ולכן לפענ"ד לא נמצא מקום שיומשך מזה ההיתר כ"א ע"פ דעת המרדכי בפסחים ר"פ כ"ש סי' תקמ"ה וז"ל כתב רבי אבי העזרי דכל איסורין שבתורה שרי לאוכלן שלא כדרך הנאתן או כו' דהכי א"ר יוחנן שאם הניח חלב כו' וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור. בגמ' פסחים (דכ"ד ע"ב). והא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלאו מפטורי דשבת הוא דפטור אבל אסור כו' וכ"כ בקיצור דינים דמרדכי שבסוף האלפסי דחולין סי' תקמ"ו. נשמע דס"ל דכל פטור שבאיסורין דלאו מאיסורי שבת הוא פטור ומותר ולפ"ז יש לומר דכמ"כ באיסור גילוח הזקן דלאו מאיסורי שבת הוא א"כ היכא דאינו חייב דהיינו פטור וכמ"ש הרמב"ם שאם גלח במספרים הוא פטור. א"כ לפ"ד ראבי"ה הוא ג"כ מותר. אך הרי מהר"מ בהגמי"י פי"ד מהמ"א פי' בהדיא דהוא פטור אבל אסור וכ"כ בפשיטות במל"מ פ"ה מה' יסוה"ת דין ח' רק הביא שהתוס' ס"ל דשרי. ובאמת בגמ' דפסחים גבי הא דא"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן ובודאי פשוט דנהי דאין לוקין עליהם איסורא מיהא איכא וע' בחי' הרשב"א בקדושין פ"ב (דנ"ו ע"ב) גבי המקדש בערלה ס"ל ג"כ דנהי דאין לוקין איסורא איכא וכ"כ התוס' עצמן פ"ג דשבועות (דכ"ב ע"ב ודכ"ג סע"ב) וכ"כ הריטב"א פ"ב דקדושין שם והר"ן שם. גם בשער המלך פ"ה מה' יסוה"ת הביא ראיה ממתניתין ר"פ כ"ש דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכיריים. הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכיריים כו'. וע' בתוס' פ"ק דפסחים (ד"ה סע"א) בד"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי התירוץ השני דשלא כדרך הנאתו אסור מה"ת למעיין שם וא"כ לפ"ז מ"ש התוס' פכ"ש (דכ"ח ע"א) ד"ה ותנן ואינו אסור אלא כדרך הנאה עכצ"ל ואינו אסור מה"ת קאמר והמל"מ נסתפק בפי' ואינו אסור שבתוס'. ומזה ראיה למש"ל דמ"ש בת"כ והזקן אינו אסור במספרים כבתער דר"ל ואינו אסור מה"ת ללקות עליו כבתער כנ"ל. ומ"ש שמואל כל פטורי דשבת היינו לאשמועינן דהנך תלת הם פטור ומותר כדמשמע בתוס' ובחידושי הרשב"א שם. ואף את"ל דקמ"ל שכולם פטור אבל אסור היינו משום דפטור מקרבן חטאת אבל מה שפטור ממלקות ארבעים אין רבותא כלל מה שמ"מ אסור וע' בהר"ן ב[נדרים] (דנ"א ע"א) פי' מצמצם היה שלא יעלה א' מן השערות על חבירו. גם בגמ' פ"ק דשבת (ד"ט ע"ב) משמע ודאי דתספורת זו לא היה בתער ע"ש גבי גזירה שמא ישבר הזוג. והנה אע"ג דניקף לא חייב מלקות אם אינו מסייע מ"מ פשיטא דאסור לגדול להניח א"ע שהאשה תגלח את זקנו או עכומ"ז כמ"ש בטור וב"י סי' קפ"א ובשו"ע שם סעי' ד'. הרי דאף דהיכא דאינו חייב יש איסור גמור א"כ אמאי לא נימא כן בענין מספרים ובתוס' פ"ק דב"מ (ד"י סע"ב) מבואר דעובר על לאו ממש. וכ"ה בהדיא בגמ' פ"ג דמכות (ד"כ ע"ב). א"כ אין מזה ראיה למספרים דאין ע"ז לאו מ"מ איסורא ודאי י"ל דאיכא מכל הראיות שכתבנו ועכ"פ כיון מהמשנה ואינו חייב אין מוכרח שום היתר לגלח במספרים וע' כה"ג במשנה פ"ז דסנהדרין (דף ס"ו ע"ב) אינו חייב עד שתהא נערה בתולה כו' ע"ש. א"כ איך אפשר לומר היתר נגד הסוגיא דנזיר (דנ"ח ע"ב ודנ"ט ע"א) דגם בשיער בית השחי ובית הערוה יש איסור לגלח דודאי משמע דכ"ש וק"ו אלף פעמים בפיאות הזקן דיש בהם תרתי כמש"ל. ועוד ראיה מהגמ' פ"ג דמ"ק (די"ח ע"א) בפירש"י ואם בקשו ממנו שפה התיר להם דאין בהם משום בל תשחית פאת זקנך. ואי איתא דבמספרים שרי אפי' בזקן ממש א"כ למה הוצרכו להתיר (שלא) יגלחו במספרים שהרי כל עיקר שאלתם בשביל שלא יעכב האכילה וסגי במספרים ג"כ וכמו שכ' התוס' (דנ"ט סע"א) בענין והא קא גדיל דמוכח מזה דאף במספרים אסור כמ"כ כאן. והנה בתוספתא דמכות פ"ב מבואר במלקט ובמספרים פטור משמע רק פטור ממלקות אבל אסור. ולכן מצינו במקרא שלא היו מגלחין זקנם כלל בשמואל ב' סי' יו"ד פסוק ה' ויאמר המלך שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם. וכ"ה בד"ה א' סי' י"ט פסוק ה'. וכתב הרד"ק ולא אמר לגלח חצי האחר כי לא היה מנהגם לגלח הזקן ואפילו במספרים אלא השפם לבד אא"כ משום צער ואבל כמו שאמר מגולחי זקן וקרועי בגדים וחרפה הוא גלוח הזקן אלא שנהגו כן באלה הארצות שהם ארצות עובדי כוכבים עכ"ל. והביאו בכלי יקר. והיינו משום די"ל דנהי דאינו חייב אלא בתער אבל איסורא איכא אף במספרים ואף שלא כעין תער דאל"כ לא הוצרכו לישב שם ביריחו דעד שיצמח שיהי' רק במספרים כעין תער א"צ זמן כ"כ א"ו לא היו מגלחים כלל. ועתה כיון שאח"כ החמירו רז"ל יותר מבימי דוד שהרי לשטת התוספות ספ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) הי' מותר אז לגלח שיער השחי והערוה ואח"כ אסרו חכמים ואמרו דהמגלח היה לוקה מכת מרדות ואיך נאמר שבמה שנהגו איסור בימי דוד שלא לגלח הזקן אפילו במספרים ושזה היה כלימה מאד גם מה שגלחו אותם באונס היה זה חרפה גדולה עד שעוררו מלחמה על זה. יתירו זה אח"כ פרושים לגמרי לגלח במספרים זה ודאי לא ניתן ליאמר. אלא ודאי נהי דחיובא ליכא רק בתער איסורא מיהו איכא אף במספרים ואף שלא כעין תער. ומה שהביא הרד"ק דמשום צער ואבל רשאי לגלח זקנו ממ"ש בירמי' סי' מ"א ה' שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ונצטרך לומר דגילחו במספרים לע"ד אינו ראיה שי"ל שגלחו הזקן לבד חמשה פיאות הזקן שזה שרי אף בתער. ומנהגם היה שלא לגלח כלל רק משום צער ואבל היה המנהג אצלם לגלח השער כמ"ש באיוב סס"י א' ויקרע את מעילו ויגז את ראשו. וע' מזה פ"ג דמ"ק (דכ"א ע"א) והיינו שגילחו שלא במקום הפיאות וכמ"כ גילחו הם זקנם שלא במקום פיאות הזקן:

קיצור. שי"ל הפוסקים שדקדקו ממ"ש ואינו חייב דמותר נמשכו אחר דעת המרדכי פרק כל שעה סי' תקמ"ה דפטורי דלאו בשבת הם פטור ומותר. אך כבר חלקו עליו ראשונים ואחרונים. וגם כאן בדינים אלו מבואר בטוש"ע כמה ענינים דפטור אבל אסור. ראיה ברורה שבימי דהע"ה לא היו מגלחים זקנם כלל וכלל אפי' במספרים שלא כעין תער. ומ"ש הרד"ק שזהו רק מנהג והביא ראי' מירמי' סי' מ"א ה' שהיו שמונים אנשים מגולחי זקן לאבילות על חורבן בהמ"ק זה אינו ראיה שי"ל שהיו מגלחים לבד מחמשה פיאות הזקן ועוד ראיה ג"כ מסוגיא פ"ג דמ"ק (די"ח ע"ב):