יד

[טו] ובודאי מצינו בתורה ובכתובים ששערות הזקן יש להם מעלה כמ"ש בפ' שמות ג' י"ו לך ואספת את זקני ישראל ובמתן תורה ויבא משה ויקרא לזקני העם ובפ' בהעלותך אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומניין נודע כ"כ שהם זקנים היינו ע"י שערות הזקן כפשוטו וכדאיתא במשנה ספ"ק דברכות (דף י"ב ע"ב) אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ופירש"י ולא זקן ממש כו' והיינו כמ"ש בגמ' פרק תפלת השחר (דכ"ח ע"א) אמרה ליה לית לך חיוורתא. ופירש"י אין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן. ההוא יומא בר תמני סרי הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיוורתא. ופירש"י י"ח שורות של זקנה. היינו דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה. למדנו מזה דפי' זקנים הוא כפשוטו ג"כ שזקנם לבן ועי"ז נראה לכל שהם זקנים א"כ למדנו מזה דפאות הזקנה יש בהם שבח ומעלה כענין מ"ש במד"ר פ' חיי ס"פ נ"ח אמר רב שמואל בר יצחק אמר לו הקב"ה אני אומנתי גומל חסדים תפסת אומנתי בא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים. וכ' המ"כ ולבוש לבושי זה הקב"ה נק' עתיק יומין. ולבוש זה היינו שערות לבנות של הזקנה וכמשארז"ל בסנהדרין פ' חלק (דק"ז ע"ב) ע"פ ואברהם זקן עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דלהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים וכ"ה בגמ' פ"ז דב"מ (דפ"ז) ומהרש"א שם בח"א הקשה מדכתיב קודם באנשי סדום מנער ועד זקן כו' ותירץ דודאי הזקנה ע"ש רוב שנים היה כבר בעולם אלא שלא היה בעולם הזקנה הניכרת בלבון השער כו' וע"ז ביקש רחמים להיות הזקנה ניכרת בלבון השער כו' ע"ש. וע' במדרש תנחומא ר"פ חיי שרה. וא"כ כונת המד"ר בא לבוש לבושי זהו ענין לבון שער הזקנה שהוא לבושו של הקב"ה שנאמר בו ועתיק יומין יתיב כו' ואין זה סותר למ"ש רז"ל ספ"ק דיבמות ומי איכא זקנה קמיה קוב"ה דהא מ"מ נק' עתיק יומייא והיינו דפי' מי איכא זקנה ר"ל שהוא ית' למעלה מגדר הזמן אלא שנקרא כן עד"מ וכבר מבואר ענין זה בזהר באדרא דנשא שם פי' שזהו"ע שהתורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה ושם (דק"ל סע"ב) ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא יקירא עלאה כו' ואין זה חומרא אלא כמ"ש בש"ס דנזיר (דנ"ט ע"א) שאפילו לחוך בידו בשער בית השחי אסור וס"ל להזהר דכ"ש וק"ו בפאות הזקן והוא מוכרח ממ"ש בפסוק בש"ב סי' יו"ד כדלקמן סעיף י"ט.ועכ"פ מובן מזה דבפאות הזקן יש בהן כעין קדושת שערות הנזירות ולכן יש ללמוד זה מזה דכמו בנזיר אע"פ שאין החיוב והלאו אלא בתער או במספרים כעין תער עכ"ז כונת הצווי הוא שלא יגע בהשער כלל כל ימי נזירותו כיון שיש בו קדושה כמ"כ ממש פאות הזקן שנקרא לבושו של הקב"ה. וכן ארז"ל בים נדמה להם כבחור ובמ"ת נדמה לכם כזקן. וע' רבות שמות פ"ה ע"פ ונגד זקניו כבוד בכמה מקומות מצינו שהקב"ה חולק כבוד לזקנים כו'. ובמד"ר פ' אמור פ"ל ד"א פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה שנא' ואברהם זקן ונאמר והדרת פני זקן. וכבר מבואר ההידור באברהם הוא שערות הזקנה ממש שהלבינו וכמו שמוכח ג"כ מהא דראב"ע א"כ אף שהחיוב מלקות הוא רק בהשחתה בתער עכ"ז המכוון שלא ליגע כלל בפאות הזקן לפי שיש בהם קדושה שהם לבושו של עתיק יומין וכמו האיסור בשערות הנזיר מהאי טעמא ממש. וכן ודאי המצוה מפני שיבה תקום והיינו אף שאינו חכם כ"א סתם זקן בקדושין (דל"ה ע"ב) והיכר השיבה למרחוק א"א רק ע"י שערות הזקן. וא"כ אם איתא דשפיר דמי לגלח שער הזקן אף במספרים א"כ לא יוודע כ"כ שהוא זקן ובטלה מצות מפני שיבה תקום:

קיצור. ואם משום דבשער נזיר יש קדושה הלא כמו"כ הזקן יש בו שבח ומעלה שהקב"ה נק' עתיק יומין וע' לקמן סעיף ט"ז דיש גבי שערות הזקן גם כן קדושה ועוד דא"כ בטלה מצות מפני שיבה תקום: