יא

והנה לענין נזיר שנאמר תער לא יעבור על ראשו ס"ל לר' יונתן דג"כ אינו חייב עד שיטלנו בתער במסכת נזיר (דל"ט ע"ב) וכן סובר ר' אליעזר כדפירש"י (דמ"א ע"א) ד"ה ראשו והתוס' (דל"ט ע"ב) בד"ה ר' יונתן. ובודאי א"א לומר דשרי לכתחלה לר"א ור' יונתן במספרים כעין תער ואף שלא כעין תער. דהא כתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד כו' ולקח את שער ראש נזרו כו' ואם היה מותר לגלח במספרים אפילו שלא כעין תער וכ"ש כעין תער א"כ אם גילח כן סוף יום כ"ט איך יקיים המצוה זו וגלח הנזיר כו' ולקח את שער כו' דהיא ודאי מצוה. וגבי נזיר ממורט שאין לו שער פליגי ב"ש וב"ה בנזיר פרק שלשה מינים (דמ"ו ע"ב) דלחד לישנא לב"ש אין לו תקנה וכן ס"ל לר"א ולחד לישנא לב"ה אין לו תקנה. וא"כ זה שגילח במספרים יום כ"ט הוי קרוב לנזיר ממורט ולר"א אין לו תקנה כלל מיהו זה יש לדחות דנזירות ממורט היינו שאין לו שום שער כלל. אבל זה אף שגלח במספרים נשאר בו שרשי השערות ויכול לגלחן בתער. וא"כ י"ל זה נקרא וגלח וע' בנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' פ' שאילה כזה ודעת הנו"ב שם דשפיר חייבים ע"ז משום וזקנם לא יגלחו ע"ש. ומכאן ראיה לדבריו. אבל עכ"ז הרי משנה שלמה שנינו פ"ו דנזיר (מ"ג) גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום. ובודאי גם ר' יונתן ור"א ס"ל כן והגם שזה מיירי בשגלח בתער. מ"מ מדצריך שלשים יום ע"כ דלכתחלה אסור לגלח במספרים ועוד דבהדיא אמרינן בגמ' פ"ו דנזיר (דל"ט ע"ב) נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר. מבואר אם שיירי פחות מזה סותר ובודאי ר' יונתן ור"א לא פליגי ע"ז. הרי מבואר דאסור לגלח במספרים אע"פ שאינו חייב אלא בתער. ואיסור זה מדאורייתא הוא שהרי סותר נזירותו מדאורייתא וכן משמע בהדיא בספרי פ' נשא ר' יונתן אמר אינו לוקה את הארבעים עד שיטלנו בתער משמע דוקא פטור ממלקות אבל אסור. א"כ אמאי לא נימא כמ"כ בפאות הזקן דתנן ואינו חייב עד שיטלנו בתער אינו חייב דוקא אבל איסורא איכא דהיינו פטור אבל אסור שזהו פי' אינו חייב:

קיצור. לר' יונתן דאינו חייב בנזיר עד שיטלנו בתער. וגם מחמת וגלח את כל שערו כשנשאר כדי לכוף ראשן לעיקרן סגי דיעבד ואעפ"כ לכתחלה אסור לגלח כלל א"כ ממ"ש ואינו חייב אינו מוכח דמותר כ"א איסור גמור דאורייתא א"כ גם בפאות הזקן דאינו חייב עד שיטלנו בתער עכ"ז י"ל דאיסורא איכא אף מדאורייתא לגלח במספרים דמ"ש שער פאות הזקן משער נזיר:

והנה התוס' שם בנזיר (דל"ט ע"א) פירשו הטעם דסותר שלשים יום וז"ל וטעמא דסותר שלשים יום משום דבעינן נזירות כשיעלה לו תגלחת של מצוה כדי שיהיה שערו גדל כפי שראוי לגדל כסתם נזירות דהיינו שלשים יום עכ"ל. והשתא אם הנזיר רשאי לגלח שערו במספרים שלא כעין תער וזה יגדל בג' או בד' ימים להתוס' דבגמ' שם מוכח דבשבעה ימים אתי גידול שערו כדי לכוף ראשן לעיקרן. א"כ הגם שגידול פרע דנזיר הוא שלשים יום אבל בשעת תגלחת א"צ שיהיה השער רק כפי גדולו ערך ג' או ד' ימים לא יותר לפ"ד התוס' הנ"ל א"כ יסתור רק ג' או ד' ימים להתוס' וגם להרמב"ם לא יסתור רק שבעה ימים דמה בכך דסתם נזירות שלשים יום כיון שמותר לו לגלח לכתחלה במספרים שלא כעין תער כל משך הנזירות א"כ אין עיקר גידול השער דנזירות רק מה שגדל בג' או ד' ימים שהרי גידול השער היותר מזה מותר לגלח בכל יום. ומדאמרי דסותר שלשים יום משום כדי שיהיה שערו גדול בעת הגלוח כפי שראוי לגדל בסתם נזירות ע"כ מוכרח דלכתחלה אסור לגלח השער לגמרי והיינו מדאוריי' ממש שהרי הא דסותר שלשים יום הוא מדאורייתא. וכן משמע עוד בנזיר פרק שלשה מינין (דף מ"ד סע"א) גבי בעינן גידול שער והא ליכא דאל"כ נימא ק"ו מיין שלא יסתור רק ג' או ד' ימים יעו"ש:

קיצור. מר' יונתן גבי נזיר ראיה דאע"פ שאינו חייב עד שיטלנו בתער עכ"ז אסור לגלח כלל אף במספרים: