י

ובזה יתיישב קושיית הב"י שהכריח דמ"ש הרמב"ם גבי פיאות הזקן דאם גלח במספרים פטור דמשמע דאיסורא איכא דמותר מבעיא ליה דומיא דהקפת פיאות הראש וע"ז כתב הב"י דסירכא דלישניה דמתניתין נקיט ולאו דוקא דלכתחלה נמי שרי. ודבריו אין נכונים כלל במחכ"ת מאחר דהרמב"ם דקדק לעיל מיניה לכתוב ומותר בהלכה ו' וכן אח"כ בהלכה ט'. ובאמצע בהלכה ז' גבי פיאות הזקן לא כתב שמותר כ"א דאם גילח במספרים פטור. מורה באצבע דאיסורא איכא לגלח גם במספרים. ודבריו לקוחים מהתוספתא דמכות (פ"ג) ואינו חייב עד שיטלנו בתער נטלו ברהיטני או במספרים פטור משמע בהדיא רק פטור ממלקות דכל הפרק קאי על ואלו הן הלוקין אבל פשיטא דאינו מותר ח"ו. ועוד דהא התוספתא השוה מספרים לרהיטני. והנה אפילו לרב דמתיר בבית השחי מספרים כעין תער עכ"ז כתב בשט"מ דדוקא מספרים אבל במלקט ורהיטני לא כמש"ל סעי' א'. וא"כ למדנו דאפילו דהיכא דשרי מספרים כעין תער. עכ"ז רהיטני לא שרי וא"כ אף את"ל דבפיאות הזקן ג"כ שרי מספרים כעין תער עכ"ז ודאי ברהיטני לא כמו בבית השחי לרב עכ"פ וא"כ ע"כ מ"ש בתוספתא נטלו ברהיטני או במספרים פטור עכצ"ל דפטור אבל אסור הוא ולא פטור ומותר. והרי התוספתא השוה מספרים לרהיטני עכצ"ל דגם במספרים אסור ולכן דקדק הרמב"ם לכתוב פטור ולא מותר ח"ו. וכמו שהבין ג"כ הרא"ה בס' החינוך מדבריו כנ"ל. ויוכל להיות שאסור מדאורייתא. וכמו שמצינו בפטורי דשבת בפטור אבל אסור שיש מהן דאסורים מדאורייתא כמו בכותב אות אחת וע' בשו"ע אאזמו"ר ז"ל ה' שבת סי' ש"מ ס"ה. ועכ"פ גבי רהיטני אסור בהדיא בשט"מ גבי בית השחי אף לרב דשרי במספרים כעין תער. א"כ ודאי כמ"כ בפיאות הזקן אף לכל היותר מקילים לא שרי במלקט ורהיטני. וא"כ הרי התוספתא משוה רהיטני למספרים עכצ"ל גם במספרים אינו רק פטור ממלקות ולא היתר ח"ו ואמנם הקושיא שהקשה הב"י מ"ש מפיאות הראש לכאורה קושיא אלימתא הוא דהא אדרבה יש מחמירים יותר בפיאות הראש מדאורייתא דאפילו במספרים כעין תער חייב א"כ מדוע יהיה קיל להרמב"ם שם בפיאות הראש יותר מפיאות הזקן לענין מספרים ולפענ"ד מלבד שיש לחלק דפיאות הראש כיון שמגיעים לפיאות הזקן שמתחילים סמוך להם בגובה הלחי מצד ימין ומצד שמאל. ע"כ י"ל שם התיר ללקט במספרים כשמגיעים לפיאות הזקן וע' בבל"י סי' קפ"א סס"ק א' בשם האר"י כתב כשמגיעים פיאות הראש למקום הזקן ממש שוב אין עליהם שם פיאות הראש. ואפשר פירש כן כוונת הרמב"ם. ואפ"ל הרמב"ם מתיר אף כשמגיעים להתחלת פיאות הזקן שבלחיים העליונים והאריז"ל לא התיר רק כשמגיעים להזקן ממש דהיינו במקום פיאות לחי התחתון אך אף אם נאמר שהרמב"ם התיר ללקט פיאות הראש במספרים גם מקודם שמגיעים אל פיאות הזקן יש טוב טעם למה שאסר לגלח פיאות הזקן במספרים והיינו משום דהרמב"ם ראה שבבית השחי ובית הערוה אסור אף במספרים וכמו שפסק כן בהלכה ט'. לא נראה לו בשום סברא ואופן שיהי' גילוח פיאות הזקן קיל משער בית השחי והיינו משום דמלבד החמשה לאוין שבגילוח הפיאות מצד עצמן ס"ל בפשיטות שיש בזה ג"כ משום לא ילבש גבר שמלת אשה דהא מבואר בגמ' דמה שעושה תחבולה שיהי' נראה כבחור ולא זקן זהו מנוי אשה ועובר בזה על לא ילבש גבר דהיינו טעמא דמלקט לבנות מתוך שחורות כנ"ל בפרש"י דשבת (דף צ"ד ע"ב) שלא יהיה נראה כזקן ודרך הנשים הוא להקפיד על כך ולהתנאות וכן במכות (ד"כ ע"ב) א"כ כמ"כ וכש"כ במגלח כל זקנו שעי"ז נראה בחור ה"ז ממש נוי הנ"ל דמלקט לבנות ועדיף מיניה דמעביר הזקן שעי"ז יצא למראית העין מכלל זקן לכלל בחור. ואף דמלקט לבנות ישנו באשה וגילוח הזקן ליכא באשה עכ"ז הרי גילוח הזקן זהו כמלקט לבנות מתוך שחורות באיש וגדול ועדיף ושייך יותר לנוי שיראה בחור וא"כ היינו הך ממש וכמש"ל סעיף ט'.משא"כ בפיאות הראש ליכא למימר כן שע"י גילוח זה נראה בחור ולא זקן שהרי פיאות הראש יש לבחור כמו לזקן א"כ אף אם לא יגלחם יראה בחור. וכן אף שיגלחם לא יראה שהוא בחור ואינו זקן מאחר שבפיאות הראש שוה הבחור והזקן ורק בפיאות הזקן שהם אינם אצל בחור אלא רק אצל זקן אז שייך לומר שע"י גילוח הזקן לא יהי' נראה זקן כ"א בחור ע"כ בגילוח פיאות הזקן כיון שיש בגילוח זה ענין תיקוני אשה א"א להקל בו יותר מבשער בית השחי. משא"כ בפיאות הראש לא שייך זה כלל כנ"ל ואינו מתיקוני אשה. ועוד טעם אחר דהא אשה אין לה זקן ויש לה פיאות הראש כידוע ובגמ' מבואר ג"כ כן בקדושין (דל"ה ע"ב) וזהו"ע צדעא ובת צדעא המבואר בגמ' דשבת פ' המוציא יין (ד"פ ע"ב) דהיינו שער הצדעים שהצדעים הם פיאות הראש. אלא שהאשה משכבת אותן הפיאות ומכסה אותן ע"י השבכה והקישורים שלא יפריחו ויצאו לחוץ דשער באשה ערוה אבל יש לה אותן הפיאות. ובביתה עם בעלה מותרת לילך באופן שיראו השערות חוץ לצמתה. רק בחוץ אסורה ודלא כתשו' מהר"ם אלשקר סי' ל"ה. וא"כ בביתה לפעמים נראים שער צדעיה והוא נחשב מנוי האשה. א"כ במה שהאיש מגלח פיאותיו במספרים אין בזה נוי אשה כלל דהא אדרבה נוי אשה הוא להפך שיראה פיאות הראש שלה שהשיער נוי לאשה וכדאיתא בגמ' פ"ד דנזיר (דכ"ח) שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת יעו"ש אלא דאסורה בגילוי שער משום שער באשה ערוה. אבל אי אפשר להכחיש דנוי הוא לה. א"כ האיש המגלח פיאות הראש אין זה מנוי האשה כלל דהא הנוי באשה במקום זה הוא להפך. ולולי שהיתה אסורה להראות שערה משום שער באשה ערוה היתה מגלה שערה לנוי. וא"כ במה שמגלח פיאות הראש אינו לובש שמלת אשה כלל. אבל גילוח פיאות הזקן זהו נוי אשה ממש. דלבד שעי"ז נראה בחור עוד זאת שמתדמה לנוי האשה ממש שהאשה אין לה שער הזקן כלל כ"א האיש יש לו זקן ובזה ניכר הבדל בין איש ובין אשה. וזהו מנוי האשה מה שאין לה זקן שעי"ז נראית תמיד בחורה אף אם היא זקינה ארבעים שנה ואילו היה לה זקן אזי כשהיתה שלשים או ארבעים שנה היה נראה זקנתה א"כ מנוי האשה הוא מה שאין לה שער הזקן כלל. ולכן כשהאיש מגלח הזקן מתנאה בנוי אשה ממש. שהרי עי"ז נדמה בפרט זה לאשה שאין לה זקן ע"כ לובש שמלת אשה ממש. ולכן אפ"ל דאף לת"ק דר"א בן יעקב דס"ל דהעברת שער בית השחי אינו אלא מד"ס ואין בזה לא ילבש גבר מדאורייתא ופי' הסמ"ג לאוין סי' ס' דמפרש המקרא כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים המיוחדים לנשים כגון צעיף וקיינסא וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וראב"י נמי מודה בזה לת"ק רק דראב"י ס"ל דאף ביפוי שמיפה א"ע בנוי שדרך הנשים להתנאות בזה אף שעי"ז אינו דומה לאשה כלל כגון מלקט לבנות מתוך שחורות חייב וע"ז פליג ת"ק דאין החיוב אלא במלבושי אשה ממש שעי"ז יכול לשבת בין הנשים לניאוף כנ"ל. וא"כ לפ"ז גילוח הזקן הוא ממלבושי האשה ממש ודומה להלבשת הצעיף. כיון שהאשה אין לה זקן וכשיהי' לו זקן גלוי לכל שהוא איש ולא אשה. וכשמגלח זקנו יוכל שיחשבו שהוא אשה אם ילבש ג"כ מלבושי האשה נמצא גילוח הזקן זהו לא גרע מלובש א' ממלבושי אשה ממש כמו הצעיף דלוקה ע"ז אף לת"ק דראב"י אלא שמשמעות המפרשים דלת"ק דראב"י אין חיוב לאו ממש בלובש מלבושי נשים עד שילבש וילך וישב בין הנשים. אבל בלבישה לבד כ"ז שלא ישב בין הנשים אין עובר על ל"ת ממש. ודייקו לה מדכתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה ותועבה זהו כשישב בין הנשים. זולתי בחי' הריטב"א פ"ג דמכות ד"ה ומודים חכמים ד"כ ע"ב כתב וז"ל דבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה לישנא דמשום שנאמר משמע דלא איסור תורה קאמר אלא איסורא דרבנן ואתיא כרבנן דפליגי עליה דראב"י דאמרי במסכת נזיר דלא ילבש גבר שמלת אשה כפשוטו בבגדים המיוחדים לנשים ולא שום זיון אחר עכ"ל משמע מדבריו דמלבוש המיוחד לנשים גם לת"ק חייב בלבישה זו לבד. ומ"ש כי תועבת היינו שזה מביא לידי תועבה דוגמת כי יסיר את בנך. או שעי"ז בא לידי הרהור תומ"י ע"י הלבישה כמ"ש בפנ"י בפי' התורה פ' תצא ולא נחלקו על ראב"י אלא בדבר שאינו מלבוש אשה רק זיון באשה כלי זיין ובאיש מלקט לבנות מתוך שחורות דאינו מלבוש אשה ממש כי גם באנשים שייך זה רק שהאשה דרכה בנוי זה לייפות א"ע ע"ז ס"ל לת"ק כיון שזה אינו הגורם שישב בין הנשים אינו חייב ע"ז מהתורה. ואף להפוסקים דלת"ק דראב"י אינו חייב במלבושי אשה מ"מ עכ"פ לראב"י דמודה בזה לת"ק ג"כ ודאי מלבושי אשה ממש חמיר טפי ממה שמתנאה בנוי אשה כמ"ש בפוסקים ואיכא לאו בזה ודאי לראב"י עכ"פ שכן ת"א וכן פסק הרמב"ם והש"ע. א"כ גילוח הזקן שדומה במקום הזקן לאשה לא קיל מהלבשת הצעיף וחמור מיניה שעושה מעשה כן בגופו ולא בלבושו לבד. אלא שעדיין יש לומר כיון שנשאר ניכר שרשי השערות ואין הסנטר חלק כמו באשה אפ"ל שאין זה כלובש לבוש אשה לגמרי שיהי' חייב מלקות מן התורה משום לא ילבש גבר כו' אבל עכ"פ ודאי עדיף ממלקט לבנות מתוך זקנו. ולכן ס"ל לרמב"ם בפשיטות דחמור מבית השחי ע"כ אף במספרים אסור. משא"כ בגילוח פיאות הראש התיר במספרים משום דשם ס"ל דאין שייך בזה לא ילבש גבר שמתראה בחור שהרי הבחור והזקן שוים בפיאות הראש בהשוואה אחת. וגם האשה יש לה בעצם פיאות הראש כנ"ל:

קיצור. השגה על הב"י שהשיא כוונת הרמב"ם לדיעה אחרת נגד פשט לשונו המורה באצבע להפך שבפיאות הזקן אסור מספרים ג"כ וקושייתו מ"ש מפיאות הראש יש לתרץ דבשער הזקן שייך לומר דמלבד איסור השחתת הזקן חשוב ג"כ מנוי אשה יען שעי"ז נראה בחור ולא זקן ועדיף ממלקט לבנות וכמו מלקט לבנות ושחורות דנראה בחור יותר ולכן א"א להקל בו יותר משיער בית השחי דהוא ג"כ משום דהו"ל נוי אשה ואסור במספרים ג"כ וזהו נוי אשה יותר משא"כ פיאות הראש הרי הם שוים בבחור וזקן א"כ לא שייך לומר שע"י גילוח הפיאות נראה בחור ולא זקן:

ועוד טעם אחר להפריש בין פאות הראש ובין פאות הזקן דגלוח פאות הראש אינו נוי אשה דהאשה יש לה פאות הראש ולולי איסור שער באשה ערוה אדרבה נוי שלה להראות שער הצדעים שלה שהן הפאות דהשיער באותו מקום זהו מנוי האשה אלא דאסור משום שער באשה ערוה. א"כ עכ"פ גלוח פאות הראש אינו שייך לנוי אשה. אבל גלוח פאות הזקן זהו מנוי האשה ממש. שבאשה אין שום שער הזקן וכך הוא הנוי באשה שבמקום זה אין גידול שער ועי"ז נראית תמיד כבחורה. ואילו היה לה זקן היה נראה זקנתה ולא היה זה נוי. וכיון שהעדר השער בזקן הוא מנוי האשה א"כ האיש המגלח זקנו מתנאה בנוי אשה ממש. ועוד דחמור ג"כ ממתנאה בנוי אשה דודאי הלובש מלבוש אשה כמו הצעיף חמיר טובא ממתנאה בנוי אשה שיש סברא דאפילו לת"ק דראב"י דס"ל מלקט לבנות אינו אסור מהתורה י"ל דלובש צעיף אסור מה"ת. ואף לרוב הפוסקים דלת"ק גם זה אינו חיוב מלקות עכ"פ לראב"י דהלכתא כותיה זהו חמור טובא ולוקה ע"ז כמבואר בשו"ע ואפי' בלבוש אחד לבד. וא"כ גלוח הזקן אף במספרים כעין תער הרי עי"ז מתדמה בפרט זה לאשה שאין לה שערות הזקן והו"ל כלובש הצעיף וחמיר מצעיף דהוא מעשה בהגוף ממש. שבפרט זה נדמה בגופו לאשה. אף שאינו דומה גמור לעומד מקרוב ממש מ"מ הו"ל כמו דומה ממש ועוד שגם בלבוש הצעיף עדיין נשארו כמה לבושים שניכר שאינו אשה ומכל הני טעמי ס"ל להרמב"ם שא"א להתיר בזקן אף במספרים במכש"כ משיער בית השחי:

קיצור. עוד טעם דגלוח פאות הראש אינה נוי אשה דהא האשה יש לה פאות הראש אבל גלוח פאות הזקן זהו מנוי האשה וגם הו"ל כלובש מלבוש אשה:

ומ"מ מה דמשמע מדברי הרמב"ם להקל בפאות הראש יותר מבבית השחי שהתיר ללקט פאות הראש במספרים פי"ב ה"ו ובבית השחי אסור אף במספרים זה ג"כ קשה שיעשה פאות הראש כדין שער שבשאר האברים למטה ממדריגת שער בית השחי ומנליה זה וגם קשה עליו מה שהקשיתי לעיל סעי' ז'. דא"כ כשאומר כי קאמר רב בשאר איברים כו' ובמספרים הול"ל כמ"כ בפאות הראש דזהו רבותא גדולה יותר משאר אברים כו' ובפרט הרבותא שהם קילי משער בית השחי כו'. א"ו האמת יורה דרכו דבפאות הזקן ואף בפאות הראש שאיסורן מבואר בתורה. בזה לא איירי רב להתיר אף במספרים במכ"ש משער בית השחי. ולא איירי רב רק בשער בית השחי שלא הוזכר איסורו בתורה או בשער שאר האברים כו'. ובלא"ה בענין פאות הזקן חלוקים עליו כמה גדולי הראשונים דס"ל דאף מדאורייתא אסור בפאות הזקן במספרים כעין תער כמ"ש הטור בשם הרא"ש וכ"כ הב"י בשם התוס' וכ"כ רי"ו. ולכאורה אפ"ל מ"ש הרמב"ם ומותר ללקט היינו במספרים שלא כעין תער. וגם זה צ"ע מ"ש מבית השחי להרשב"א ולכן צ"ל כמ"ש לעיל דר"ל אחר שיגיעו להתחלת פאות הזקן: