ב

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה. מיתיבי העברת שער (של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה אינה מדברי תורה ואת אמרת דלוקה) אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים מאי לוקה (דאמרי מכות מרדות מדרבנן) נמי דקאמר מדרבנן וכ' התוס' והוי מצי לסיוע מברייתא דלעיל (סעיף א') אלא ניחא ליה לשנויי מאי לוקה מדרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ר' יוחנן אף במספרים אוסר. ומשמע דר' יוחנן פליג אדרב עכ"ל התוס'. וצריך להבין אם רק במספרים כעין תער אוסר ר' יוחנן או אף במספרים שלא כעין תער אוסר. ולכאורה מלשון התוס' שכתבו ר' יוחנן אף במספרים אוסר ולא פירשו דוקא כעין תער משמע דר' יוחנן אוסר בכל ענין. וכ"מ בתוס' (דנ"ט סע"א) בד"ה בעא מיניה גבי וכן נראה מדקאמר והא גדיל. ומאי קושיא יטלנו במספרים שמזה מוכח דאפילו שלא כעין תער אסור דאם זה שרי א"כ מהו הקושיא והא קא גדיל ומצער ליה לאינש. הלא פשוט דאם שרי ליטול במספרים אף שלא כעין תער אין כאן שום צער. וכן מוכרח יותר ממה שמתרץ גבול יש לו. ופירש"י כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו נושר מאליו. והרי זהו ודאי כשגדל הרבה. וא"כ למה הוצרך לזה הלא עדיפא הול"ל דיטלנו במספרים שלא כעין תער דזה יוכל לעשות אף כשאינו גדל כ"כ וא"כ אין כאן שום נדנוד צער. וע' בלח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"א דלהרמב"ם כל שלא נשאר בהשערות כדי לכוף ראשן לעיקרן נקרא כעין תער ולהתוס' אינו כן אלא כעין תער היינו סמוך לבשר. וע' במשנה פ' בא סימן (דנ"ב ע"ב) שתי שערות כו' כדי שיהיו ניטלות בזוג דלהרמב"ם בפי' המשנה שיעורא רבא דכולהו הוא כדי לכוף ראשן לעיקרן וכ"פ בשו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ח כדי שיהיה ניטלות בזוג הוא שיעורא רבא דכולהו וע' במל"מ פ"ב מה' אישות דין י"ו. מ"מ ודאי יכול ליטלו במספרים שלא כעין תער מקודם זמן הגבול שיש לו שנושר מאליו ובפרט לשטת התוס' וא"כ לתרוצי כן על קושית והא קא גדיל. ומדלא משני הכי ש"מ דבאמת במספרים בכל ענין אסור וכ"מ עוד בתוס' ד"ה חזינא. וכ"מ עוד מהאבעיא מהו לחוך בבית השחי בידו כדי להעביר את השער וא"ל דאסור. וא"כ כש"כ וק"ו במספרים שלא כעין תער דהא מבואר בטוי"ד סס"י ש"צ ומיהו דוקא בשינוי כגון בידיו או בשיניו אבל במספרים או בסכין אסור. והוא מהש"ס פ"ג דמ"ק (די"ח ע"א) וע' בטוא"ח סי' תקל"ב. א"כ מוכח דמספרים חמור מבידו מפני שזהו דרכו בכך. וידו הוא שינוי. א"כ הכא דאסור לחוך בידו לכן ק"ו דאסור במספרים. ולכן אפילו למאי דמסיק ולית הלכתא כותיה. ופי' התוס' דקאי על לחוך מ"מ נראה דאין זה שייך להיתר מספרים דלא קרב זה אל זה כדמוכח מהש"ס דמ"ק וטויו"ד הנ"ל וגם רש"י מפרש דהא ולית הלכתא כותיה לא קאי כלל על לחוך ע"ש. וכ"פ בשו"ע סי' קפ"ב ס"ג דאסור לחוך בידו כו':

קיצור. התוס' כתבו דר' יוחנן אוסר אף במספרים ומשמע דאפילו שלא כעין תער. ויש לזה כמה ראיות בגמרא: