א

סימן צג

אם יש לאסור גילוח הזקן במספרים כעין תער ואף שלא כעין תער וכמ"ש בשם האריז"ל הובא באה"ט ובל"י (ובתשו' דברי יוסף שהקהל דק"ק רצו להכריח האשכנזים הבאים לשם שלא יגלחו כלל פיאות הזקן):

גרסינן בגמ' פ"ח דנזיר (דף נ"ח ע"ב) א"ר מיקל אדם כל גופו בתער (ואין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה רש"י. וצריך לחלק בין דבר זה להא דאיתא פרק המצניע (דצ"ד ע"ב) במלקט לבנות מתוך שחורות שאסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה וכמ"ש בטוש"ע סס"י קפ"ב די"ל שאני הכא דאינו ניכר בפרהסיא כי הגוף לבוש בבגד ועוד דהשער מצער אותו. משא"כ במלקט לבנות מתוך שחורות לא שייך כ"ז. וע' בב"י סי' קפ"ב ד"ה ואם ליקט מ"ש בשם הראב"ד והא לא מינכרא מלתא כו' אני אומר דמשכח' לה דמינכרא כו' ולעיל מיניה בד"ה לא תלבש אשה אבל דברים הנסתרים מן העין כו' אשה שגלחה את ראשה כאיש היה לוקה מפני שהוא דבר הניכר לעין אבל איש שהעביר בית השחי ובית הערוה כיון שהוא דבר שאינו נראה כלל מודה ראב"י שאינו אסור מה"ת כו' עכ"ל ואף שהחילוק הזה חילק הב"י ליישב דעת הרמב"ם משא"כ לשא"פ דס"ל כת"ק דראב"י אפילו במידי דמינכרא ליכא לאו מדאורייתא כ"א מדברי סופרים. מ"מ לענין איסור דרבנן גופא יש לחלק לר"ת וסיעתו בין העברת שער בית השחי ובית הערוה דשרי לדידיה אף כעין תער ובין מלקט לבנות מתוך שחורות דאסור. ע"כ צ"ל משום דמלקט לבנות מתוך שחורות זהו מבחוץ והוי מלתא דמינכרא משא"כ בשער בית השחי דהוא דבר המכוסה דלרב שרי מה"ט במספרים אף כעין תער כיון שאינו נראה כלל:

קיצור. (החלוק בין הא דשרי בשער בית השחי ובית הערוה במספרים כעין תער. ובין איסור מלקט לבנות מתוך שחורות היינו משום הוי מלתא דמינכרא כי מלקט מראשו או מזקנו. משא"כ שער בית השחי ובית הערוה אינו ניכר. מיהו התוס' ביבמות (דף מ"ח ע"א) חלקו בענין אחר משום דאינו עושה משום יפוי והוצרכו לזה משום דבמלקט לבנות אסור אף אם לא מינכר כגון שנשאר עוד הרבה שערות לבנות. ומ"מ לפמ"ש הב"י החילוק כיון שהוא במקום הניכר שפיר נכון ג"כ החילוק שכתבתי):

ושוב ראיתי שהתוס' ביבמות פ' החולץ (דמ"ח סע"א) כתבו לחלק בענין אחר. וז"ל ואין דומה לתקוני אשה שאין זה משום יפוי אלא משום צער כו' וכ"כ הרא"ש פרק מצות חליצה סי' ח'. והלא אינו דומה לשמלת אשה דאינו עושה כדי ליפות אלא להציל מן הצער כו' עכ"ל. ונראה דהוצרכו לזה משום דבמלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור אפילו ג"כ לא מינכרא כלל כמ"ש הראב"ד הובא ב"י ד"ה ואם לוקט) מיתיבי המעביר (שער שבבית השחי תחת אצילי ידיו) בית השחי ובית הערוה ה"ז היה לוקה (משום לא ילבש גבר כדדרשינן בסמוך. תוס') הא בתער הא במספרים. והא רב נמי בתער קאמר. כעין תער (שגזז במספרים סמוך לבשר כעין תער). וכתב בשט"מ אהא דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער אפילו בית השחי ובית הערוה. ולא מיירי באיש זקן למאי דס"ד השתא דבתער ממש קאמר. תוספות חצוניות. ומשני כעין תער במספרים סמוך לבשר אף כעין תער שרי רב אבל לא תער ממש. ונראה דאף במלקט ורהיטני אסור דבמספרים דוקא נקט תלמודא ה"ר עזריאל ז"ל עכ"ל השט"מ. לפ"ז עולה הפסק דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער היה לוקה מדאורייתא משום לא ילבש גבר. ואעפ"כ מותר להעביר שם השער במספרים אף כעין תער. ומיהו במלקט ורהיטני אסור. והנה מ"ש השט"מ ולא מיירי באיש זקן למאי דס"ד השתא דבתער ממש קאמר. ור"ל אבל לפי המסקנא דבמספרים כעין תער קאמר קאי אפילו באיש זקן. ואפשר כונתו דכל גופו כולל אפילו פאת זקנו. נלע"ד שזה אינו דבכלל גופו אינו כלל הראש והזקן כיון דאיכא בהו לאו מיוחד בפ"ע משא"כ בשער כל גופו. וגם בלא"ה בפי' גופו אין הראש בכלל. ע' פב"ת דסוטה (דמ"ה ע"ב) נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר. ועוד ראיה ברורה מדאיתא שם (דף נ"ט ע"א) אמר רב נחמן בנזיר מותר ופי' התוס' להעביר בית השחי ובית הערוה דקסבר אחר שנזיר מעביר כל שער ראשו לא חשוב נוי ותקון לגבי אותו האיש להעביר בית השחי ובית הערוה עכ"ל. נשמע דעד כאן לא מיירי במעביר שער ראשו כלל רק שער גופו לבד. א"כ לא מיירי ג"כ במעביר שער זקנו כלל. וע' תוספות פ' החולץ (דמ"ח סע"א) כל גופו מראשו ועד רגליו הא סתם כל גופו אינו במשמע ראשו וזקנו כלל. ועוד דגם הנזיר כשמגלח אינו מגלח פאת ראשו ופאת זקנו ח"ו רק שער ראש נזרו לבד. ועוד איני מבין מה תיקן השט"מ דאף דאינו זקן הרי יש לו פאות הראש ואיך אפשר שיגלח פאות הראש כמו שא"א גלוח פאות הזקן. ואדרבה להתוס' ורא"ש ועוד פוסקים לוקה בפאות הראש אף במספרים כעין תער. ועכ"פ בתער לוקה לד"ה. וע"כ צ"ל דמיירי במגלח שער גופו לבד ולא פאות הראש. א"כ מיירי ג"כ באינו מגלח פאות הזקן. והיינו דרב מיירי רק בגופו ולא בראש וזקן. ועוד דהנה הש"ך סי' קפ"ב סק"ד עמש"ש בש"ע סימן ג' מי שמגלח כל שער שבו מראשו ועד רגליו י"א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה. וע"ז כתב הש"ך וז"ל מראשו כו' לאו דוקא דהא נת' בסימן שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר"ל מראש גופו עד סוף גופו עכ"ל. א"כ כש"כ בהא דרב דלא נזכר ראשו כלל כ"א כל גופו דודאי אין ראשו בכלל. ובאמת שדברי הש"ך לא נהלם לי. דמקור הדין דהשו"ע סעיף ג' מבואר בתוס' דיבמות (דמ"ח סע"א) ובהרא"ש פרק מצות חליצה סס"י ח'. ושם בתוס' משמע בהדיא דאיירי במגלח גם שער ראשו מדכתבו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא במגלח לרפואה עכ"ל. ומדבעי למימר דאיירי במצורע מובן דהיינו משום דמצורע הוא דמגלח כל שער שבו ואפילו פאת ראשו וזקנו לכאורה יש לומר התוס' כ"כ בשם הגאונים דס"ל בשחי ובית הערוה אסור במספרים לגמרי כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ק"ו ובפאות הראש וזקן ס"ל דשרי במספרים ע"כ מיירי במגלח כל שערו ממש ובמספרים ואזי שרי גם שער בית השחי ובה"ע וכ"מ ד' הסמ"ג שהביא הב"י. ולא כהב"י שהקשה עליו דאפילו בתער שרי דזה א"א שיהיה בכל שערו. אך באמת א"א לומר כן וכ"ד כל האחרונים דהגאונים לא מיירי במגלח פאות ראשו וזקנו ח"ו. ועוד דהא בפאות ראשו ס"ל להתוס' עצמן ריש מסכת שבועות דגם במספרים חייב וכ"כ בפסקי תוס' שם וכ"פ הרא"ש פ"ג דמכות סי' ג'. וכ"כ הטור בשמו סי' קפ"א. וא"כ איך הביאו דין דתשו' הגאונים אם יפרשו דמיירי במגלח גם פאות ראשו זה אי אפשר. אלא הפי' שמגלח כל שער ראשו לבד הפאות. וכן כל שער זקנו לבד פאות הזקן בכה"ג נמי נקרא מראשו ועד רגלו. וכן פי' בק"נ פ' מצות חליצה ס"ק ל"א דהיינו דומיא דאמר רב נחמן פרק שני נזירים (דנ"ט ע"א) בנזיר מותר כיון דמגלח שער ראשו ג"כ אף שמניח פאות הראש וכל הזקן והגם דאמרינן ולית הלכתא כותיה הכא שרי משום דמגלח ג"כ לרפואה. או י"ל משום דנזיר אינו מגלח זקנו כלל והכא מיירי במגלח ג"כ זקנו רק שמניח פאות הזקן בכה"ג ס"ל דשרי. ובזה מתורץ מה שהקשו היש"ש ביבמות פמ"ח סי' י"ז והב"ח ושכנה"ג דא"כ מאי פריך הגמ' על רב דהא רב אמר מיקל אדם כל גופו ובכה"ג שרו הגאונים דליתא דרב לא מיירי רק בכל גופו והגאונים מיירי במיקל מראשו ועד רגלו לבד פאות הראש ופאות הזקן. ועכ"פ מכ"ז נלמוד דפי' כל גופו היינו רק גופו ולא מיירי מראשו כלל:

קיצור. לרב המעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער לוקה מדאורייתא. משום לא ילבש גבר. ואעפ"כ במספרים אף כעין תער דהיינו סמוך לבשר מותר. והנה לכאורה אפשר לדקדק מדברי השט"מ דגם בזקן שרי בכה"ג ומפרש מ"ש רב מיקל אדם כל גופו גם הזקן. אבל באמת זה אינו דבכלל גופו אינו ראשו בכלל כן מוכרח בגמ' (דנ"ט ע"א). ג"כ מוכרח ממ"ש התוס' ביבמות (דמ"ח סע"א) בשם הגאונים. ובמ"ש הגאונים מראשו ועד רגלו היינו לבד פאות הראש ופאות הזקן: