ב

ובתשו' מהריב"ל ח"ב סי' נ"ג כ' דלכאורה הרי"ף חולק ע"ז ממ"ש ועוד מאי איריא שלשה ימים אפילו טפי נמי כו' וכן נראה שהבין הב"י רס"י רמ"ח שחלק על מהרי"ק שרש מ"ה וכתב ואשתמיטתי' למר תשו' הרמב"ם וכ"נ שהבין הד"מ ס"ק א' דע"פ דברי הריב"ש יש לקיים מ"ש מהרי"ק. וא"כ הב"י שכתב דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל מ"ש מהרי"ק צ"ל דחולקים ג"כ על הריב"ש. וכ"כ הב"י סס"י ת"ד ד"ה כ' מהרי"ק. מיהו רמ"א בש"ע שם ס"א ואפילו במקום כו' ס"ל כהריב"ש וכ"כ הט"ז שם סק"ג והמ"א סק"ד והנה מהריב"ל שם כ' וז"ל ונהי דמההיא דאין מפליגין בספינה כו' אין להוכיח כו' (ר"ל דינו של הריב"ש) מ"מ מההיא דאין צרין מוכח בהדיא דמותר כו' ומה שאפשר לתרץ כו' דההיא דאין צרין על עיירות ליכא חלול שבת בודאי כו' אבל איה"נ דהיכא דאיכא חלול שבת בודאי כו' עכ"ד. וע' בהריב"ש סי' ק"א וההיא דאין צרין כו' ובמלחמות הרשות הוא כו' וכ"כ הב"י רס"י רמ"ט בשם הירושלמי הדא דתימא במלחמת הרשות כו'. ובתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ע"ז כ' ובעיקר ההוראה נ"ל כי רבים חולקים על רז"ה כו' והביאו המ"א סק"י. ואזמו"ר נ"ע סי' רמ"ח סי"ג כ' שיש להחמיר כדבריהם רק שאין למחות ביד המקילים כו' והאליה רבא ס"ק י"ב כ' שראיות הרדב"ז דחויין כו' ומ"ש הא"ר דבירושלמי מחלק באמת דבמלחמת מצוה מותר אפילו בע"ש צ"ע דהב"י רס"י רמ"ט העתיק אבל במלחמת חובה כו' מיהו הטור כ' מלחמת מצוה כו':

קיצור. (במהריב"ל דהרי"ף חולק על דינו של ריב"ש וכ"ד הב"י ומ"מ מהריב"ל הביא ראיה לריב"ש ודחאה. ורמ"א והא"ר פסקו כהריב"ש ומדברי אזמו"ר נראה שיש להחמיר):

ומ"מ אף למהריב"ל נראה שהאיסור מדרבנן ע' בדברי אזמו"ר סי' רמ"ח סי"ג כשקרוב לודאי התירו א"כ לפ"ז אף בודאי גמור ע"כ צ"ל אין איסור מדאורייתא דמדאוריי' אין לחלק בין ודאי גמור לקרוב לודאי. ואפשר ראיה לזה ממ"ש בגיטין פ' השולח (דף מ"ד סע"א) אבל הכא איסורא דרבנן הוא והרי מפקיעו מן המצות שמחויב בהן מדאורייתא ומדוע נקרא איסור דרבנן וע' תוס' שם ע"ב ד"ה נטייבה שבגמ' בכורות (ל"ד) יש סברא דחמיר טפי מאיסורא דאורייתא מה"ט. וברש"י פ"ב דמ"ק (די"ג ע"א) דכל זמן שהוא ברשות העו"כ אינו עוסק במצות ועכ"ז נק' רק איסורא דרבנן וצ"ל הטעם כיון כשהוא ברשות העו"כ מה שאינו עושה המצות אינו עובר אדאורייתא אם אנוס הוא אלא שגורם לו עכשיו לזה גרמא זו אין בה איסור דאורייתא. ויש להעיר מגרמא בניזקין ומדין מכוין מלאכתו במועד. דאע"ג דמלאכה זו שריא בחוה"מ מ"מ כשמכוין לזה אסור כ"ש הכא שעושה פעולה שיוכרח לעבור אדאורייתא. וע' בהרמב"ם פ"ח מה' עבדים דין א' פסק בעיא דגיטין (מ"ד) להקל וכ"פ גבי בכור פ"ב מה' בכורות דין ז'. (י"ל גם למהריב"ל האיסור מדרבנן ויש דמדומי ראיה מגיטין (מ"ד סע"א). ומ"מ אין לסמוך ע"ז). ולפ"ז בנד"ז שמוכר א"ע לעבודות שלפעמים מוכרח לחלל שבת ויו"ט י"ל ג"כ האיסור דרבנן למהריב"ל אם לא יעבור על ל"ת בשאט נפש לתאבון אך זה אינו מוכרח. והנה מתחלה י"ל דזה דומה למש"ש חוץ מן המצות מהו דדוקא התם מפקע ליה מכל המצות משא"כ הכא מניחים אותם לקיים הד"ת רק לעת הצורך צריכים לעשות. ועוד י"ל דדומה למכרו לשלשים יום. אף שכאן שנים רבות מ"מ עכ"פ הו"ל לזמן ע' בש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף פ' בהג"ה וע' ב"ח שם סעי' נ"ב ביאר דאיסורא דרבנן הוא. ומיהו י"ל עבד שאני ע"ש. וגם י"ל דהו"ל כדין מכרו לכותי ע"ש. ובבאה"ט בי"ד סי' רס"ז פי' חוץ מן המצות היינו שלא יבטלו משום מצוה. וראיה ממוכר עבדו לחו"ל דאינו מבטלו רק ממצות התלויות בארץ. ולענין הנוגע לגוף ע' ב"ק פ"ח (דצ"א) דאיכא מ"ד דאדם רשאי לחבל בעצמו כו' ואע"ג דלא קיי"ל כן כמ"ש הרמב"ם רפ"ה מה' חובל וביש"ש פ"ח דב"ק סנ"ט הביא שהטור בשם הרמ"ה פסק כהברייתא א"כ בכה"ג דאין כאן חבלה כלל י"ל דאין שייך איסור זה:

קיצור. (בנד"ז להריב"ש י"ל אין איסור. גם למהריב"ל יש לצדד):

ויש להעיר מענין על ידך נטרד דואג כו' פרק חלק (דצ"ה) וה"נ זה אפשר לגרום שיעבור על עבירות חמורות וע' שו"ת צ"צ סי' ו' וסי' צ"ג כיון דמדעתו מוסר נפשו כו' אך יש לחלק בין הנושאים דעון חמור טפי כדפירש"י בפ' תצא כ"ג ט' שהמחטיאו קשה כו'. אכן י"ל כיון ממנ"פ מוכרח א' ליקח עבודה זו א"כ רשאי לשכור בחריקאי אחר מרצונו הטוב כיון שאין החשש רק משום שמא יצא לתרבות כו' א"כ כיון שסוף סוף יש חשש זה על אדם א' וזה מרוצה מהכ"ת יהיה אסור דכיוצא בזה כ' התוס' פרק בס"ו (דע"ד ע"ב) מאי חזית דדמא דחברך סומק טפי כו' כיון דלא עביד מעשה וה"נ נק' לא עביד מעשה. כיון זה מרוצה ואין ברור כלל שיעבור על איסור. ומשום גרמא בעלמא אין לחוש. אך כשאין שייך הממ"נ הנ"ל כ"א רק לחוש לחששות בעלמא. אזי בכה"ג י"ל אינו רשאי דעכ"פ יש כאן חשש על ידך כו' וע' בח"מ בב"י סס"י תכ"ו בשם הירושלמי. ועד"ז י"ל דמשום חששא בעלמא שלו אין רשאי לעשות מעשה ודאי בחברו אף מרצונו הטוב ול"ד לשכירת שאר שליח בצ"צ סי' הנ"ל דהתם מנהגו של עולם בכך וע' גיטין פרק השולח (דף מ"ה ע"א) אלא חורא כו':

קיצור. (מענין על ידך נטרד כו' לכן י"ל משום חששא אסור אבל כשיש ממנ"פ אין שייך כן לפמש"ש בתשו' צ"צ ס"ו וסצ"ג):

אך עדיין אפילו כשיש הממנ"פ צע"ג מהא דלמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים שנה פ"ט דב"ב (דקנ"ו ע"א) כ"ש כה"ג כדאמרינן פ' אין מעמידין (דכ"ו) שלא יהא ממונו חמור כו'. ועוד דעבדא כמקרקעי דמי ע' בהרא"ש פ"ק דב"ב סס"י י"ד מדרבנן כו' מדאורייתא כו' ואפשר מה שאינו מוכר בנכסי אביו פחות מבן עשרים הוא מדרבנן מיהו (דקנ"ו א') אמרו רבנן כו' משמע הא מה שאין מכירתו מכירה זהו ד"ת מיהו מלשון הה"מ פכ"ט דין י"ג שהחכמים לא תקנו כו' משמע שזהו תקנת חכמים א"כ לפ"ז י"ל עבדי אביו יכול למכור גם פחות מבן עשרים ועוד דדוקא עבדי כמקרקעי דמי אבל בבן חורין י"ל דאינו כקרקע שהרי עבד עברי אינו נקנה כקרקע בשטר רק עבד כנעני כמ"ש בקדושין (דכ"ב ע"ב). וא"כ י"ל מוכר עצמו אין ללמוד ממוכר נכסי אביו דקרקעות ולכן גבי עבד עברי לא שמענו דאינו יכול למכור א"ע פחות מבן עשרים כו'. מיהו י"ל מטעם אחר דבעבד עברי אוקמי אדאורייתא. אך עדיין י"ל הסברא דלא יהא ממונו קרקע חמור מגופו זה ודאי אין סברא אם לא שנאמר כיון שהוא דבר שאינו מצוי לא תיקנו בו ע"ד שכ' הה"מ פכ"ט ממכירה די"ג בשם הרשב"א או שי"ל כיון דבמתנה מתנתו מתנה כמ"ש בגמ' שם ובכל הפוסקים שאם לא הגיע לו הנאה גדולה לא היה נותן כו' א"כ גם על גופו י"ל דאדרבה מתוך שהוא דבר גדול ועצום יותר מקרקע דנכסי אביו א"כ אף למכור יכול דאם לא הגיע לו הנאה גדולה כו'. ומ"מ וכי מפני שאנו מדמין כו' מאחר שראינו שחז"ל אמרו שלדבר א' יש לו דין קטן. וגבי קטן מצינו אפילו פיתוי קטן אונס הוא א"כ איך יש לסמוך על רצונו בדבר גדול כזה:

ע' רש"י פרק בס"ו (דע"ב ב') וא"ת מעשה דשבע ב"ב כו' התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפסנה יואב כו'. והביאו הרא"ש ספ"ח דתרומות ומ"ש רש"י והכי מפרש בתוספתא דתמורה הוא ט"ס וצ"ל בתוספתא דתרומות כדאיתא שם ספ"ו וע' קצת דוגמא לזה בח"מ סי' רס"ד ססע"י ה' כגון שהיה שריפה בעיר כו' ובסי' שפ"ח ססע"י ד' שכיון שעמד האנס כו'. וא"כ עד"ז י"ל כאן אם הוא בענין שאם לא יקנהו זה ימצא לו קונים א"כ י"ל לא שייך כלל לפני עור כמ"ש הסמ"ג בלאוין סי' קס"ח וכיון דאיכא ג"כ רוב שלא יחטא כ"כ בכה"ג ג"כ י"ל דליכא לפני עור כמ"ש בנדרים (דס"ב ע"ב) רוב עצים להסקה ניתנו וא"כ י"ל דלא שייך כ"כ הא דעל ידך נטרד כו' בהצטרף הני תרי טעמי. וקרוב לזה כ' הגר"א בי"ד סי' קנ"א סק"ד: