א

סימן צא

גרסינן סנהדרין פ"ז (דנ"ב ב') כדרך כו' ובגמ' שהרי אמרה תורה כו' ורבנן כיון דכתיב כו' וכ' התוס' ד"ה אלא. וי"ל דהתם קאמר כו' אבל הכא כו' ובפ"ק דעכומ"ז (די"א א') ד"ה ואי. האריכו בזה והיוצא מדבריהם דאע"ג דאמרינן התם אלא דכ"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא הוא. אפ"ה נכלל בפסוק ובחוקותיהם לא תלכו והטעם דשרי משום דכתיבא באורייתא כמ"ש ובמשרפות אבותיך כו'. נשמע מדבריהם דגם דבר שהוא משום חשיבות נק' חוקותיהם רק שאינו חק לעכומ"ז. ועד"ז הוא ענין מיתת סייף כדרך שהיו עושין נק' ג"כ ובחוקותיהם. ואע"פ שיש לזה טעם. אמנם שטת הר"ן בחידושיו בסנהדרין כאן וז"ל ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא. י"מ שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם ואינו מספיק שבכל הדברים ג"כ י"ל שלא קדמו הם אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי עכומ"ז שמא ימשך האדם אחריהן כמותן. וכן נמי אם הכותיים נהגו באיזה מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת הנסיון העושה אותן יש בו משום דרכי האמורי וכדאמרינן במס' חולין ספ"ד בשלמא טוענו באבנים כו' הרי נת' שהתלמוד לא היה תמה למה טוענין האילן באבנים דדבר טבעי הוא להכחיש האילן כו' אלא סוקרו בסקרא למה כלומר שזה הענין הוא מדרכי האמורי שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת הנסיון. ומתרץ כדתניא וטמא טמא יקרא כו'. וע' בחי' הרשב"א ספ"ד דחולין שם. ובשבת ס"פ במה אשה. וכ"כ הר"ן פ"ק דעכומ"ז גבי שורפין על המל' ולא מדרכי האמורי אינה מדרכי האמורי לחוש לל"ת כמעשיהם לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של עכומ"ז ודברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם סרך עכומ"ז. אבל דברים של טעם שרי ובשריפה על המל' טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש בו הוא עכ"ל. ולכאורה קשה על הר"ן מנ"ל להתיר דברים של טעם דהא אמרינן בסנהדרין דדוקא משום דכתיבא באורייתא כו' משמע הא לאו הכי אסור אע"ג שיש בו טעם. וקושיא זו הקשה הגר"א בי"ד סי' קע"ח סק"ו על הר"ן וכ' שדבריו תמוהים שהם נגד סוגיא דסנהדרין הנ"ל. וצ"ל דהר"ן ס"ל דמ"ש הגמ' כיון דכתיב באורייתא. לאו דוקא אלא כיון שהוא דבר שיש בו טעם שרי. וראייתו מהא דאמרינן בשלמא טוענו באבנים כו'. וקצת ראי' דהא התוס' בע"א שם סד"ה ואי העלו דסייף אינו כתיב בהדיא ולכן פליג ר' יהודה ואעפ"כ לרבנן שרי אלא העיקר משום שיש לזה טעם דקופיץ הוא מיתה מנוולת גם התוס' שם כ' ורבנן סברי דאיכא טעמא התם משום דקופיץ מיתה מנוולת כו'. הרי הוצרכו לסברא דאיכא טעמא אלא דבעינן ג"כ דכתיב קצת ולהר"ן הכל תלוי בהא דאיכא טעמא ואפשר יש לזה סיוע מסוגיא דע"א שלא הזכירו משום דכתיבא. או י"ל דס"ל דדוחק לחדש דב' חוקות הן כדפי' ר"י. ע"כ י"ל דסוגיות מתחלפות הן דלסוגיא דסנהדרין (נ"ב) שריפה הוי חוקה ואפ"ה שרי משום דכתיבא באורייתא לאו מינייהו גמרינן. ולסוגיא דפ"ק דעכומ"ז (די"א) י"ל דלאו חוקה היא כלל כיון שיש בו טעם משום חשיבותא וא"ש דמודה גם ר' יהודה בשריפה מטעם זה אע"ג דטעמא דכתיבא לא ס"ל. וא"צ למה שכ' התוס' בע"א שם סד"ה ואי. דלר' יהודה סייף אינו כתיב בקרא כו'. וע' עוד מענין ובחוקותיהם בחולין ס"פ השוחט (דמ"א ע"ב). והנה הרמב"ם רפי"א מה' עכומ"ז אין הולכין בחקות כו' לא ילבש במלבוש המיוחד להן כו'. וכ' הכ"מ שהוא מהת"כ פ' אחרי מות ומהספרי פ' ראה. וז"ל הספרי הובא בילקוט פ' ראה ע"פ ופן תדרוש שלא תאמר הואיל והן יוצאין באבטיגא אף אני יוצא באבטיגא הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן הואיל והן יוצאין בקלוסין אף אני יוצא בקלוסין עכ"ל ונרשם שם פי' מין מלבוש חשוב. תרגום וכובע נחשת על ראשו וקולסא דנחשא. וכן בערוך ערך קלס הביא ג"כ שהוא ענין מגן גם בערך ארגמן הביא שהוא בגד חשוב. וז"ל הת"כ פ' אחרי פי"ג דין ה' ובחקותיהם לא תלכו וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר וגו' ומה ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו שלא תלכו בנימוסות של הרומיים בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות (ופי' הקרבן אהרן בשם הערוך שהם בתי משתאות שלהם ונגינות שותי שכר) ר' מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים (בתוספתא דשבת) ר' יהודה בן בתירה אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי שפה. ושמא תאמר להם יש חוקים ולנו אין חוקים ת"ל את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו כו' עכ"ל. ללכת בהם עשם עיקר כו' שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' ת"ל ללכת בהן אינך רשאי ליפטר מתוכן כו'. ובספר יראים סי' פ"ח כ' וז"ל ובחוקותיהם לא תלכו פי' אפילו אינן עבירות אלא מעשים וחוקים שהורגלו הרומים לעשות כן לשם תורה שלהן הזהירה תורה עליהן וחכמים פירשו מה המעשים והחוקות שהורגלו לעשות לשם תורה בפרק במה אשה ובתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהיה מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם כי אינן מסברא רק בקבלה עכ"ל. הובא בהגמי"י ר"פ י"א. אמנם הסמ"ג לאוין סי' נ' כתב שלא ללכת בחוקות היונים והרומאים לא במלבושיהן ולא במנהגיהן כו' שיהא ישראל מובדל מן העובד כוכבים במלבוש במנהג ובדבור עכ"ל וע"ש במהרש"ל בשם אגודה. וכ"כ החנוך ס"פ קדושים. והנה בצפניה סי' א' ח' ועל כל הלובשים מלבוש נכרי אך רש"י פי' שם תכשיטי עכומ"ז וכ"כ בת"י. ובמצודת דוד פי' כפשוטו דרך החשובים היה ללבוש מלבוש שהוא זר ומשונה מיתר מלבושי העם. והראב"ע הובא ברד"ק פי' מלבוש נכרי כנגד כל העם דרך גאות שלא ילבש אדם במלבושיהם. ובפ"ג דברכות (ד"כ ע"א) דהוות לבישא כרבלתא בשוקא פירש"י שם לבוש חשוב ובערוך ערך כרבל פי' בגד אדום כו' שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה עכ"ל. והנה מהרי"ק שפ"ח העלה ודקדק מלשון רש"י בסנהדרין (דף ע"ד) דפי' כגון שיש צד יהדות בדבר כו' משמע דאפילו הנהיגו ישראל במלבוש אחד והעכומ"ז במלבוש אחר אם אין מלבוש הישראלי מורה על היהדות או על הצניעות יותר מאותן שהעכומ"ז נוהגים בו אין שום איסור לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין העכומ"ז כו' והביא ראיה ממעילה (די"ז) שלא הוצרך אלא לספר קומי כו'. עוד הביא ראיה מחולין (דק"ו) גבי מים ראשונים האכילו בשר חזיר כו' קסבר שעכומ"ז היה. ואי איתא שהישראל יצטרך להיות מובדל בלבושו כו' ע"ש והובאו דבריו ב"י סי' קע"ח. ועש"ך סי' קע"ח סק"ד שהשיג יפה על ראייתו זו האחרונה. ומ"מ לכאורה יש קצת ראיה למהרי"ק מהמשנה פרק במה אשה (דף ס"ה ע"א) ערביות (נשים ישראליות שבערב) יוצאות רעולות (דרך הערביות להיות מעוטפות ראשן ופניהן חוץ מן העינים וקרי לה בלשון ערבי רעולות היינו הרעלות דכתיב בספר ישעיה סי' ג') מדיות (נשים ישראליות שבמדי) יוצאות פרופות (שמעטפות בטלית כו') וכל אדם אלא שדברו חכמים בהוה. וכן פי' בערוך ערך ערב. והרע"ב פי' ערביות בנות ישראל שבערביא. יוצאות רעולות מעוטפות כו' כדרך הערביות. הרי דנשי ישראל היו לובשים כדרך הערביות. וכ"מ ממ"ש רש"י דרך הערביות כו'. ומשמע שאין בזה איסור דובחוקותיהם לא תלכו. אך יש לדחות דשאני לבוש הזה שהוא מנהג צנועות לכסות פניהם שלא יביטו עליה הבחורים. ועיין בפרק ר' ישמעאל (דנ"ח סע"א) אתא ההוא גברא כו' לסוף איגלאי מלתא דעו"כ הוא. משמע שלא היה משונה במלבוש מהן. ויש לדחות שהוא שינה עטיפתו. ובמדרש רבה פ' וישלח שינו עטיפתן הובא ב"י סס"י קנ"ז. מבואר דהיו מובדלים בלבושיהן. והנה מהת"כ פ' א"מ המובא לעיל ודאי אין קושיא על מהרי"ק ואדרבה אפשר היא סיוע לו. דלא נאסר אלא תטריות וכה"ג. וכן שלא לגדל ציצית. שכל אלה הוא מנהג פריצות וע' בגמ' סוף סוטה. ובקדושין (דע"ו סע"ב). ובפ"ג דעכומ"ז (דכ"ט א') פירש"י לבלוריתו שהוא מגדלה לעכומ"ז. וגם מהספרי אין ראיה רק לשלא יתדמה להן במיני מלבושים החשובים. אבל לא בסתם לבוש גם כשאינו מתכוין להתדמות. וכבר פי' מהרי"ק שהן דברי' של שחץ וגאוה. וגם מדברי הרא"ם בס"י יש ראי' לדבריו. אבל בדברי הרמב"ם וסמ"ג והחנוך הוא צריך לידחק. גם מדברי הראב"ע שבצפני' סי' א' קשיא עליו. והנה הגר"א סס"י קע"ח השיג עליו וז"ל וגם דברי מהרי"ק אינן נראין מסוגיא דסנהדרין (דנ"ב ב') הנ"ל א"ל ר"י והלא כבר נאמר ובחוקתיהם כו'. והא סייף טעמא איכא כנ"ל וכן שורפין על המלכים ודאי טעמא איכא כמ"ש הר"ן ואפ"ה פריך דאלת"ה כו' אלא דודאי הכל אסור. רק דוקא ללמוד מהן אסור כו' אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר עכ"ל. ועמש"ל מענין סוגיא דעכומ"ז (די"א). אך אפ"ל עוד דשאני סייף שהוא דבר שאירע לפרקים להמית המחוייב מיתה וכן לשרוף על המלכים זה יש לקרות חוקה. אבל הלבושים שכל אדם מוכרח להיות מלובש עכ"פ יהיה איך שיהיה אין שייך לקרותו חוקה. דהא הכרחי הוא ולא שייך לקרות חוקה רק כגון בלורית וכה"ג שהוא דבר שאין צורך בו ואין בו הכרח עכ"פ. וכן אפילו לשרוף על המלכים אע"פ שיש בו טעם משום חשיבות מ"מ כיון שאין זה מוכרח שייך לקרותו חוקה. ועד"ז מ"ש בספרי אבטיגא וארגמן וקלוסין שהם מיני לבושים שאין הכרח בהן להמון העם כ"א למי שרוצה לנהוג סלסול בעצמו ולהתחשב א"ע לגדול הערך יש לקרותו חוקה. וגם בספרי לא דרשו זה מחוקה. אבל הלבושים הפשוטים שלא סגי בלאו הכי י"ל אין זה ענין כלל לחוקותיהם. אא"כ יש בהן פריצות ככרבלתא דפ"ג דברכות ודומיהן. ואעפ"כ לדברי הרמב"ם והסמ"ג והראב"ע הוא אסור כיון דצריך שיהא הישראל מובדל כו' כנ"ל. וגם אפילו מדברי הר"ן בחדושיו בסנהדרין (דנ"ב) המובא לעיל משמע לאסור שהרי כ' שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי עכומ"ז שמא ימשך האדם אחריהן כמותן. וא"כ מה"ט יש לאסור לבושי' המיוחדים להן. ועוי"ל סמך דכתיב ס"פ קדושים ואבדיל אתכם מן העמים. והנה גבי שבת אומרים המבדיל בין קדש לחול. צ"ל שינוי לבושים בשבת (דקי"ג ע"א ודקי"ד א') מניין לשינוי בגדים כו'. ומ"מ אפשר יש עוד ראיה למהרי"ק ממה שפי' רש"י בפרק בס"ו (דע"ד ב') שאין כאן מצוה אלא מנהג כו' הרי אע"ג דבשינוי זה איכא צד יהודית אפ"ה אינו מצוה א"כ כ"ש בשאר בגד שאין בו ל"ת דבחקותיהם ל"ת. והרי הרב"י סי' קנ"ז דלהרמב"ם י"ל שזו מל"ת היא כו' שאין מדמין כו' ע"ש. א"כ מדברי רש"י מבואר דלא ס"ל כן והיינו כמהרי"ק שאין בזה ל"ת. איברא מ"ש עוד מהרי"ק שם סוף ענף ב' וענף ג' דבדוקא נקט הרי"ף שהעכומ"ז היו עושין אדומות והיהודים שחורות כו' אבל אם כו' וניחא השתא כו' הובא ב"י רס"י קנ"ז אם ר"ל דבאופן שהיהודים נוהגי' בלבני' יעבור ואל יהרג. אשתמיטתי' התוס' במקומו בפרק בס"ו שם (דע"ד ב') שפי' ר"ת דהרצועות של עכומ"ז היו שחורות ושל ישראל לבנות וכ"כ עוד בב"ק (דנ"ט ע"ב) וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תי"ט והרי בכה"ג אין שייך טענת מהרי"ק דהא אדרבה אלעזר זעירא היו גם רצועותיו שחורות. אלמא דאין ברצועות לבנות צניעות כ"כ. וצ"ל דאע"ג שאין בשינוי זה כלל מל"ת דובחוקותיהם ל"ת אפ"ה כיון שנהגו כן לשנות ויש צד יהודית בדבר חייב למס"נ בפרהסיא ע"ז. והערוך ערך ערקא פי' ישראל קושרין שחורה משום דמאבלי אירושלים כו' לשווייה לבנה עכ"ל. ובשאלתות סי' מ"ב פי' ערקתא דמסאנא באופן אחר לגמרי הביאו מהרי"ק סקל"ז. אך בשאילת שלום שם אות נ' כתב שלגירסתינו לשינוייא ערקתא א"א להעמיד פירושו. ובבה"ג ה' עכומ"ז כ' אפילו ערקתא דמסאנא דאיסורא דרבנן הוא ולא מינכרא מלתא. וזהו קצת כלשון השאלתות שכ' ג"כ דאיסורא דרבנן הוא. ע' שט"מ דב"ק (דנ"ט) שם בשם המאירי פי' מחודש. וע' בשט"מ ספ"ק דביצה: