ו

אך אף מתשו' מהרמ"ל אין ראי' אפ"ל עוד צד זכות כיון בשעת הצעטיל אף שידוע שהיה עומד להפסד עכ"ז אם רצה לסלק הרבית ל"ה רו"כ אין כאן איסור. אף א"ר. שהרי צריך לברר בשני עדים שיש הפסד. וכ"ז שלא יברר ולא ישבע מחוייב לסלק. א"כ רשאי לסלק לה בשלימות וגם ליתן ריוח. וכיון שהיה רשאי ליתן ריוח י"ל גם קנין וחיוב מהני. ואף שעכשיו יברר בעדים ואיגלאי מלתא דהוה א"ר. מ"מ כיון בשעת הקנין נתחייב על דבר שהי' מותר לו אז י"ל מהני הקנין. ומ"מ אין זה מוכרח דהרי עכשיו נתגלה שהוא א"ר א"כ א"א להוציא ממנו מחמת קנין (ועוד אם הם ידעו ג"כ שיש הפסד. לא הי' צריך עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי כו') שנתן שלא רצה לברר והרי עכשיו מברר וידוע שזהו א"ר:

מ"ש רו"מ בתשובתו פעמיים שבתשו' מהרמ"ל סי' קל"ה מבואר אות באות כדברי רו"מ. במח"כ זהו שלא בהשגחה דשם הפסיקה שהברירה בידם ליתן לו שליש ריוח או שלשים זהובים. וכשאח"כ בחרו ונתנו שטר ליתן שלשים זהובים אז היה העיסקא במעלה עליונה שהיה נראה להם שיעלה הריוח שליש שלו יותר ויותר משלשים זהובים. וע"ז פסק דמה שאחר הקנין נשתנה הדבר אינו כלום כמ"ש בסוף תשובתו אבל בנ"ד כו' ריוח גדול והלכו וקנו מהנותן חלקו כו' אח"כ הפסד כו' יעו"ש. לא כן בנד"ז שעל כרחך בעת שנתן לה הצעטיל על ל"ה רוכ"ס ריוח היתה העיסקא של הפשתן גרוע דאל"כ מדוע הניחה ומחלה לו שני שלישי הריוח מהפסיקה ראשונה שהיה מאה רוכ"ס ועכשיו מחלה ס"ה מהמאה. והושוו רק על ל"ה. אין זה אלא מפני שראו שאין העיסקא עומדת כלל לריוח. וא"כ לא דמי כלל להא דמהרמ"ל. דהא הכא יש לחוש שלא היתה העיסקא עומדת כלל לריוח כ"א גם להפסד שלכן מחלה סך רב מהריוח. ומה שאעפ"כ הסכים ליתן ל"ה. זהו מחמת ההלואה ומפני שמחלה לו שני שליש ריוח. לכן אין ללמוד נדון זה כלל מתשו' מהרמ"ל. ותמיה בעיני על רו"מ שידמה דבר לדבר שאינו דומה כלל. וא"כ אם יברר מקבל העיסקא ע"פ עדים שגם בעת שנתן הצעטיל על ל"ה רו"כ ריוח היה הפשתן רחוק משכר וקרוב להפסד לפי השער הקצוב לפשתן בזמן ההוא. א"כ זה שיחייבוהו לשלם לה הקרן בשלימות וגם ריוח ל"ה רו"כ. זהו ודאי אבק רבית עכ"פ. ואיך יוציאו ממנו זה והוא טוען שאינו רוצה. ואם משום הצעטיל והקגא"ס שנתן זה אינו כלום. דבאבק רבית לא מהני שום שטר וקנין עד שיתן לו המקבל מדעתו ורצונו. כמבואר בב"י סי' קס"א בד"ה כתוב בסה"ת וגם מובן כן ממ"ש הטור שם מחלוקת הראב"ד והרא"ש. לכן מה שפסק מעל' בסכינא חריפא וז"ל שבאם שיבורר שהיה קגא"ס אזי אף אם יברר מקבל העיסקא שהיה לו הפסד אין לו דבר לתבוע מהנותן עכ"ל. אין זה נכון כי אם יברר שגם בעת שנתן הצעטיל והקגא"ס היתה העיסקא עומדת להפסד לפי השער הקצוב אז. וא"כ מה שיחייבו אותו לשלם כפי הקגא"ס הוא לכל הפחות אבק רבית. ועל א"ר ג"כ לא מהני שום קנין כלל כנ"ל. ומה שהוציאו ממנו אף ע"י ד"ת י"ל שאינו כלום כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' ש"ה שהובא בב"י סי' קס"א בד"ה כתב הרא"ש וז"ל אין ספק שאם הגבו ב"ד הא"ר מן הלוה למלוה לא עשו ולא כלום כו' וכ"פ בש"ע שם [ע' מפתח]: