ה

אח"כ השגתי תשו' מהרמ"ל סי' קל"ה שכ' רומע"ל שמבואר בו אות באות כדברי רומע"ל. ולפע"ד אין הנדון דומה כלל דשם איתא בהשאלה שבשעה שקנו מקבלי העיסקא מראובן השליש ריוח שלו בשלשים זהובים. היה נראה בעיני מקבלי העיסקא שיעלה ריוח יותר ויותר משלשים זהובים לחלק ראובן הנותן. וא"כ אף שאח"כ נשתנה הדבר והיה הפסד בהסחורה אינו כלום וע"ז פסק סוף תשובתו אבל בנ"ד שהביאו הסחורה לביתם וראו בה והעריכו אותה שכשימכרו אותם יהיה להם ריוח גדול והלכו וקנו מהנותן חלקו כו' אפילו אם היה להם עדות ברורה שהיה אח"כ הפסד בהסחורה כו' מה לו להמוכר בכך עכ"ל. לא כן בנד"ז שעל כרחך בעת שנתן לה הצעטיל על ל"ה רו"כ ריוח הי' ידוע שאין העיסקא עומדת לריוח דאל"כ מדוע הניחה לו ששים וחמשה רו"כ שהרי היה צריך ליתן לה ריוח מאה רוכ"ס לפי כתיבת העיסקא. ומדהניחה לו שני שליש מהריוח. ע"כ צ"ל שהי' ידוע שהעסק גרוע מאד וא"כ לא דמי כלל לנדון דמהרמ"ל דשם ליכא שום חשש רבית. כיון שהעיסקא היתה במעלה עליונה והם ראו שיש להם ריוח בזה נגד חלק שליש ריוח שלו כו' ע"כ מה שקיימו ליתן לו שלשים זהו' כפי הפסיקה אין בזה חשש דחשש רבית כלל. וכיון שקנו ממנו בקנין והקנין הוא בהיתר גמור אין לאחר קנין כלום א"כ מה שנשתנה אח"כ אין זה שייך להמוכר. אבל בנד"ז שבשעת הפסיקה אחרונה היתה העיסקא גרוע מאד עד שלכן מחלה לו שני שלישי הריוח מחלקה. א"כ כיון שניכרים הדברים שהעיסקא נשתנית לגרעון לכן אם יברר בעדים עכשיו שבשעת פסיקה הנ"ל היתה העיסקא עומדת בגרעון כ"כ עד שעומד להפסד מהקרן ולא לריוח כלל. א"כ מה שמחל לה הפסד שלה וגם עוד נתן לה צעטיל ע"ס ל"ה רוכ"ס זהו כעין רבית עבור ההלואה. ונהי שאמרנו לעיל שאין זה ר"ק עכ"ז אינו דומה כלל לנדון דתשו' מהרמ"ל שהקנין היה בהיתר גמור כנ"ל משא"כ כאן איגלאי מלתא שהקנין היה על נתינת אבק רבית ואין מוציאין מן הלוה למלוה והצעטיל והקנין לאו כלום הוא להוציא עי"ז אבק רבית. ואם הוציאו בהכרח הלוה בלי רצונו מדעתו כ"א ע"פ דיינין. לא עשו ולא כלום כמ"ש הריב"ש כנ"ל: