א

סימן פז

הנה מ"ש רומע"ל לדמות זה לדין שבח"מ סי' פ"א ס"ל המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריווח בכל שנה ולבסוף טוען שלא היה ריווח כו'. אינו נ"ל כלל לדמות זה לזה דשם נתן בתורת ריווח ואמר שהרוויח. וכאן בעת שנתן לה הכת"י על הקרן וריווח ל"ה רו"כ כשימכור הפשתן הרי ידוע שעדיין לא הרוויח כלל. כי העיסקא דאלף רוכ"ס ידוע שהוא הפשתן שקנה. והפשתן עדיין לא נמכר א"כ הוא קרוב לשכר וקרוב להפסד. לכן אין זה ענין כלל לדין דסי' פ"א ס"ל הנ"ל. ומסתמא בעת שהיו מתריזים זע"ז שהיא בקשה ממנו מאה רוכ"ס כפי השטר העיסקא שנצרך ליתן ריוח מאה רו"כ להפטר מהשבועה והוא רי"ב לא רצה בשום אופן ליתן עד שנתפשרו ממאה על ל"ה. מסתמא בתוך טענותיו עמה הי' מבואר שאין שום ריווח כלל דאל"כ שהי' מודה שיש ריווח על חלקה שלשים וחמשה רו"כ א"כ יש ריווח שבעים רוכ"ס. ודאי היה הדרך ארץ שיתן עכ"פ השבעים רו"כ בשלימות כדי להפטר מהשבועה וכדרך כל מקבלי מעות על עיסקא בהיתר כפי התיקון שלפעמים מפסידים ממעותיהם ונותנים כל שיש היתר ליתן. כדי שילוו לו מעות בעיסקא להבא כו' שמזה פרנסתו כו'. א"כ כיון שלא נתן כת"י על ריווח רק על שלשים וחמשה רו"כ ע"כ לא הודה כלל שיש ריווח על חלקה כן. כ"א ודאי הי' טוען שאין ריווח כלל או אפשר גם הפסד. אלא שאעפ"כ רוצה להיות ישר. ולכן הוא חסד ממנו שנותן ל"ה רו"כ ריווח. כן נראים הדברים. וא"כ אין זה ענין כלל להדין שבח"מ סי' פ"א ס"ל. דהתם הטעם שכבר נתן בתורת ריווח והודה שיש ריווח. ואיך יהי' נאמן לחזור ולהוציא. וזה נוגע לדין דהנך גינאי בפ"ק דגיטין (דט"ו ע"א). משא"כ בנד"ז לא הודה כלל כ"א שנתפשר ליתן אף שאין מגיע ממנו. וגם ידוע ברור שעדיין לא ידוע עכ"פ שיש ריווח. שהרי לא נמכר הפשתן. וגם עדיין לא נתן הריווח ולא הקרן. רק נתן כת"י:

קיצור. שדין זה שנתפשר ליתן ל"ה רו"כ ריווח. ולא ידוע עדיין שיהי' ריווח. אינו ענין כלל לדין דסי' פ"א ס"ל. ולכן אם באנו להמשיך הדין רק משם הי' הדין נותן בנד"ז שישבע ויפטור מהריווח. כדין שאר כל מקבל עיסקא. ואם יביא עדים שהיה הפסד. וזה העסק הוא ממעות שקיבל מחותנה המנוח ז"ל היה הדין לנכות חלקה בהפסד: