א

סימן פו

מה שדימה הט"ז סי' קע"ז ס"ו ס"ק [י"ב] דינו דה"ר ישעי' לחכירי נרשאי אינו דומה דגבי ח"נ הלוה חוכר שדה שהיא שלו גם עכשיו רק שממושכנת ביד המלוה. לכן כששוכרה ה"ל כעין רבית לכל מר כדאית ליה. אבל הכא המקבל קונה הריוח של הפלגא פקדון. ומיהו אם בשעת קבלת העיסקא קוצץ י"ל דדומה לח"נ. אבל אם אחר זמן קונה הריוח של הפלגא פקדון י"ל דל"ד לח"נ מטעם הנ"ל. ועוד טעם דהכא קונה כן מעצמו משא"כ התם המלוה מכריחו שהרי שם אם לא יחכור השדה לא יניחו המלוה לעבדה. נמצא המלוה נושכו בנשך ותרבית ואעפ"כ רבו האומרים דאינו נחשב ר"ק כיון שממושכן אצל המלוה בהיתר. משא"כ הכא אין ביד הנותן העיסקא להכריח להמקבל שיקנה ממנו ריוח של הפלגא פקדון כ"א הוא מעצמו רוצה כן וא"כ ע"כ זהו מפני שלדעתו שיהי' ריוח יותר ממה שפוסק וקוצץ לו. לכן י"ל דשרי. וכ"נ בפשיטות דעת מהרמ"ל בתשו' סס"י קל"ה שהתיר בזה בפשיטות ולא עלה ע"ד מהדין דחכירי נרשאי. וע"כ הוא מצד שני טעמים הנ"ל דקונה חלק של חבירו ממש. וגם מי מכריחו. ועוד גם בח"נ יש סברא בגמ' דאם שהתה ביד המלוה ואח"כ חכרה הלוה שרי. ונהי דהתם אמרינן ולא היא כו'. זהו גבי קרקע שניכר לכל שהיא בעצם של הלוה. משא"כ הכא. ועוד נראה דהכא בנד"ז שקנה בזול יותר מכפי הפסיקה הראשונה שבשעת העיסקא התנה עמו למחצית שכר ושכר עמלו ושיהיה הברירה בידו אם ירצה לפטור מהשבועה יסלק לו עד כלות העיסקא ריוח עבור הפלגא פקדון חמשים רובל. ואחר כך אחר כמה חדשים קנה ממנו חלקו עבור עשרים רובל. נמצא לא שייך לומר דאיגלאי מלתא למפרע שהוא הלואה ברבית כמ"ש רש"י גבי חכירי נרשאי דה"ל ר"ק מה"ט ולשא"פ ה"ל א"ר מה"ט או הערמת רבית. דהכא ליכא למימר כן שהרי פוחת לו הרבה מהריוח ממה שפסק עמו תחלה ע"ד הברירה בידו. א"כ מוכרח מזה דעכשיו נתחדש הרצון אצל המלוה למכור חלקו ולפחות. ולהמקבל העיסקא נתחדש הרצון לקנות עבור שפוחת לו. א"כ חשש מחזי כרבית קצוצה ודאי ליכא הכי אף לפירש"י. דהא הפסיקה לכתחלה היה בהיתר גמור. ועכשיו נתחדש שקונה חלק חבירו בפחות הרבה מהפסיקה לכן לא מחזי ודאי כרבית קצוצה גם לפירש"י. א"כ כ"ש לשא"פ דס"ל דבח"נ ליכא רק א"ר י"ל בכה"ג דנד"ז אף אבק רבית ליכא. ועוד דהב"י רס"י קס"ד הביא שהריב"ש סי' של"ה משמע דס"ל כמאן דשרי ח"נ במשכנתא דסורא. ואף שהב"י פסק כהאוסרים. מ"מ הכא דהפלגא פקדון הוא לגמרי של הנותן עיסקא. וגם העיסקא היה בהיתר גמור. ואחר זמן קונה הריוח מהפלגא פקדון י"ל דעדיף מח"נ במשכנתא דסורא. דהתם עדיין עצם השדה היא של הלוה. ועכ"פ מפני שהקנייה היה בזול הרבה מבשעת הפסיקה י"ל דשרי:

אך ק' על מהרמ"ל דהרי לפי הפסיקה ראשונה היה צ"ל האחריות מפלגא פקדון על הנותן ועכשיו שקנו ממנו חלקו כפי הפסיקה שלשים זהובים כל האחריות עליהם א"כ ה"ל מלוה ונותנים לו שכר עבור המתנת המעות וצ"ל כיון מנפשייהו עשו כן ה"ל כמו מתנה וה"ל כדין טרשא דר"נ מיהו גם מתנה י"ל אסור בעוד הפלגא מלוה בידו מלוה. וע' שער משפט סי' קע"ז הקשה על תשו' רמ"א סי' פ'. אך בנד"ז שפוחת לו הרבה מהפסיקה י"ל דשרי: