א

סימן פה

משנה המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. לכאורה ממ"ש לעיל בגמרא (דס"א סע"ב) עד כאן רבית קצוצה מכאן ואילך אבק רבית. אפשר ר"ל בכל המשניות שבפרק זה הוי אבק רבית. א"כ גם כאן י"ל דהוי רק אבק רבית. ואע"ג דהמשנה מיירי בחצר דקיימא לאגרא כדמוכח מהא דאומר ולא ישכור ממנו בפחות. וכמ"ש התוספות סד"ה אבל חצר. מ"מ כיון המשנה מיירי בהלוהו ודר בחצרו ולא שפסק עמו הלויני ודור בחצירי כדמשמע לשון המשנה המלוה כו' לא ידור משמע שזהו אחר ההלואה וכן תופס הש"ס בפשיטות מדפריך על רב יוסף בר מניומי מאי קמ"ל תנינא המלוה את חבירו כו'. וכיון שכן להכי אפילו בחצר דקיימא לאגרא לא הוי רק אבק רבית לבד כמ"ש הרי"ף אבל הלוהו ודר בחצרו דלאו אדעתיה דהכי אוזפיה אבק רבית הוה ואינו יוצאה בדיינין. וראיתי בשט"מ בשם הריטב"א דהלשון מפני שהוא רבית משמע רבית קצוצה. וזה אינו שהרי בהלוהו ודר בחצרו ליכא ר"ק כנ"ל. ועוד הרי שנינו לקמן אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית והיינו אבק רבית לפירש"י שם ע"ש בתוס' דף ע' ד"ה אין מקבלין. והנה התוספות שם כתבו ואע"ג דקתני לעיל לא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית והיינו רבית דרבנן לפר"ת כו' ואינו מובן דגם לפירש"י הדין כן מטעם הנ"ל דהמשנה מיירי בהלוהו ודר בחצרו וכנ"ל. אך בהלויני ודור בחצרי פסק הרי"ף דה"ל רבית קצוצה וז"ל אבל להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודור בחצרי מפקינן מיניה אגרא דה"ל רבית קצוצה עכ"ל. וכ"ד הרמב"ם רפ"ו מה' מלוה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א. וכ"כ בשט"מ. וכן מוכרח מהא דסוף ערכין (דל"א ע"א) ואינה רבית ופירש"י ואינה רבית גמורה דרבית לא מיקרי אלא ע"י הלואה ולא ע"י מכר. הרי ע"י הלואה כה"ג חשוב רבית גמורה. וכ"מ ממש"ש בגמרא והתניא ה"ז רבית גמורה וכו':

קיצור. בהלויני ודור בחצרי והחצר קיימא לאגרא ה"ל ר"ק לכ"ע: