א

סימן פד

גמרא (דס"ד ע"ב). והא ה"ל קרוב לשכר ורחוק מהפסד כו'. צ"ל דהא בדין פוסק על הפירות כשיצא השער ה"ל יותר קרוב לשכר ורחוק מהפסד. שהרי שם ודאי צ"ל לו פירות טובים ולא גרועים ולא יקבל ממנו יין שהחמיץ כלל. וגם שנינו ופוסק עמו כשער הגבוה. ר"ל שאם יוזל המקח ממה שהשער עכשיו יתן לו כאותו השער הזול. ואם יהיה המקח יקר יותר ממה שהשער עכשיו יתן לו כשער שפסק עמו עכשיו כמ"ש הפרישה דלא כש"ך סי' קע"ה. דהא מדאמר ריה"ו אע"פ שלא פסק עמו כו'. מובן דאע"ג שפסק עמו כשאר של עכשיו הדין כן. ומריה"ו נשמע לרבנן בפוסק עמו כשער הגבוה. וכ"מ בהגמ"ר דב"מ פא"נ סי' תל"ג וז"ל מיהו גבי פוסק עמו על הגדיש קתני דפוסק עמו כשער הגבוה דמשמע דכל האחריות על המוכר עכ"ל. ור"ל בין תקפה בין זולא. וא"כ מדוע לא הקשה הש"ס שם והא ה"ל קרוב לשכר ורחוק מהפסד. אך כמ"כ יש להבין בהא דגמרא (דע"ג ב') א"ל רבא מברניש לרב אשי חזי מר דקא אכלי רבנן רבית דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי ליה בטבת כו'. ופירש"י ועדיין לא יצא השער. מבואר דביצא השער על היין מותר לפסוק עמו בתשרי אע"פ דלא מבחרי ליה עד טבת. רק בלא יצא השער אע"ג דיש לו הוה קשה ליה לכן פירש"י דלא דמי פסיקה על יין לשאר פוסק על הפירות שהיין רגיל להחמיץ ושמא שלו החמיץ. מובן דלפירש"י לענין זה יש לו גרע מפוסק על השער. אף דלגבי שאר ענינים יש לו עדיף כמו דמשמע בהא דמאן דיהיב זוזי לקיראה דביש לו יכול לפסוק עמו גם בפחות מהשער ולהוזיל לו מ"מ לענין זה משמע להפך. והטעם י"ל דגבי פוסק על השער היינו אף שאין להמוכר יין כלל כעת או אף שיש לו יוכל למכור יין שלו וליתן לו יין שיקנה אח"כ. וע"כ יכול המוכר לקבל עליו כל האחריות שאם יחמיץ היין יהיה ההפסד עליו וכמו דיוכל לפסוק עמו שיקבל עליו ג"כ יוקרא וזולא כנ"ל. וכ"כ התוספות (דס"ד ע"ב) ד"ה האי. וז"ל וא"ת תיקשי ליה אמתניתן דיצא השער פוסקין דהתם נמי אין הלוקח מפסיד כלום בתקיפה וי"ל דשאני התם כיון דאין הפירות מבוררים ללוקח אין ניכר שיהא קרוב לשכר ורחוק מהפסד עכ"ל. וס"ל לרש"י דגבי יש לו ה"ל הפירות כמו מבוררין ללוקח. אלא דגבי פוסק עמו על הגדיש של חיטין שאני שאין רגיל בהם קלקול. אבל היין רגיל להחמיץ ושמא שלו החמיץ. ולכן הוצרך שם לתירוץ מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא. אלא דזהו רק עד טבת. אבל הכא דמיירי אף שקובע הזמן לקבל ממנו בניסן דאז לא שייך תירוץ הנ"ל ע"כ שפיר הקשה האי קרוב לשכר ורחוק מהפסד הוא ותירץ דכיון דמקבל עליה זולא ה"ל קרוב לזה ולזה:

קיצור. שטת רש"י להפריש בין היתר דפוסק על השער ובין היתר דיש לו לענין הפסיקה על היין. דבפוסק על השער חייב המוכר ליתן לו יין טוב. משא"כ גבי יש לו אין היתר רק מתשרי עד טבת. ואם פסק בתשרי לקבל בניסן אין ההיתר אלא ע"י שהלוקח מקבל עליו זולא: