א

סימן פג

לענין רבית שנאמר בפ' כי תצא לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. איך הדין באינם יהודים עתה:

תשובה. נקדים הקדמה. כתוב בתורה פ' בהר כ"ה ל"ה גר ותושב וחי עמך. נצטוינו מזה שגר תושב מצוים אנו להחיותו. והיינו כמו ישראל ממש. שנאמר בו ג"כ זה הלשון וחי עמך שם פסוק ל"ו וחי אחיך עמך. ומזה למדו חז"ל שחייך קודמין לחיי חבירך כמבואר בב"מ (דס"ב ע"א). קודמין לבד. דהיינו כשביד אחד קיתון של מים כו'. אבל כשיש לו כדי חיותו מצווה ומחויב ליתן לגר תושב. וכמ"ש בת"כ פ' בהר ע"פ וחי עמך. וארז"ל פסחים (כ"א ע"ב) דליתן מתנה לגר בחנם הוא קודם וחיוב יותר מלמכור לעובד כוכבים בכסף מלא. והיינו מדכתיב וחי עמך ע"ש. ולכן ג"כ יש בו משום ביומו תתן שכרו כמו בישראל ממש בפ"ט דב"מ (דקי"א ע"א). ואעפ"כ לענין רבית מבואר במשנה וגמרא פא"נ (דף ע' עמוד ב' ודף ע"א סע"א) דגר תושב מותר להלוותו ברבית כמו בעובד כוכבים. משום דגבי רבית כתיב אחיך דהיינו ישראל. והטעם כי הלואה ברבית הרי זהו טובת הלוה ג"כ ומרצונו הטוב נותן זה משום שעי"ז ירויח עוד יותר. בפרט כשהרבית רק כפי דינא דמלכותא. ולכן אינו דומה לאונאה דשם לא ידע שמתאנה ולא מחיל משא"כ הכא שנותן מרצונו הטוב כמבואר בב"מ (דס"א ע"א). ולכן בגר תושב מותר רבית בין ללוות לו בין להלוות ממנו. אע"פ שאונאה אסור ומטעם הנ"ל עכ"ז רבית שרי. ורק לאחיך ממש נאסר רבית וחייב להלוותו בחנם ממש. ועכ"ז עכשיו מפני שנתמעט הפרנסה התקינו עניני עיסקא לעשות אופן היתר שיוכלו להלוותו ברבית. כמו ע"ד שהתקין הלל פרוזבול. משום שראה שאם לא כן יעברו על דברי תורה:

והנה גר תושב הוא שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ושבע מצות כמ"ש במס' ע"ז (דס"ד ע"ב). וע"כ הא"י עתה שמאמינים ביחוד הבורא. רק שאוכלים מאכלים האסורים לנו. ואינן נמולים. אנו מצוים בהם וחי עמך כמו בישראל. וכ"ש שאסור להונות אותם. אבל עכ"ז ברבית שרי בין ליתן להם רבית בין להלוות להם. כיון שנותן הרבית מדעתו ורצונו רק לא יותר משיעור הרבית מדינא דמלכותא. כדי שאז הוא אצלו קרוב לשכר ורחוק מהפסד. וגם נגד זה אנו נותנים להם ג"כ רבית. וקאי ע"ז למען יברכך ה' לפי' מ"ע ספורנו בפ' כי תצא דהיינו שלא נבגוד בו לשנות התנאי והפסיקה ויסלק לו הרבית. לכן לענין וחי עמך הם ג"כ בכלל כיון שאינם עו"כ ומאמינים בבורא עולם והשגחתו וגומלים טוב וחסד. ע"כ חייבים אנו לדרוש שלומם וטובתם. אך בהנוגע לעניני רבית אין איסור בכך כנ"ל: