ז

ועתה אבואה לד' כת"ר מ"ש שמא הוה זה ס"ס ספק כר"ת כו'. הנה עד כאן לא פליג ר"ת על רש"י רק גבי משכונה דבית כמ"ש התוס' (דס"ד ב') אבל היכא שהלוה על הבית כו' אבל היכא שאינו מלוה על הבית מודה לרש"י דאסור לשכור ממנו בפחות אמנם התוס' (ד"ע) ד"ה אין מקבלין כ' דהוא רבית דרבנן לפר"ת מיהו היינו משום דזימנין דלא שקיל מידי או נופל או נשרף או שלא יצטרך לו. וזה שייך רק בשכירות דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והגוף של המשכיר. משא"כ כשמוכר לו סחורה בפחות ממקח השוה עבור שהלוה לו א"כ אין בזה שום תיוהא דאף אם ישרוף הסחורה אח"כ מ"מ הרי בשעת המכר נתן לו ריווח ודידי' נשרף דא"כ בכל רבית נימא הכי שמא ישרוף הרבית אח"כ וזה פשוט וא"כ אין שום ראיה דפליג ר"ת על הפוסקים שהובאו למעלה דבמוזיל לו במכר עבור שהלוהו נחשב ר"ק כשיש כאן זול הנמכר טובא בפחות מהשער שבשוק. ומ"ש כת"ר ואת"ל כרש"י שמא הלכה כהורו רבותי שברמב"ם הרי כ' הש"ך קס"ו סק"ח שרוב הפוסקים חולקים ע"ז וע' ש"ך סס"י קע"ז ב' תשו' מהר"א ששון דבאיסור רבית אזלינן בתר רובא דהפוסקי' אף להוציא מיד המוחזק וכ"ש להחזיק. וגם מ"ש דבשני ספיקות מוציאין ממון אין כן דעת האחרונים ע' בכנה"ג בח"מ סי' כ"ה וכבר נתבאר דכ"ז כשנשאר חייב לו סך נכון גם אחר שנמכר הסחורה כנ"ל אבל אם ע"י מכירת הסחורה סילק כל החוב א"כ אף שהוזיל לו ה"ז כרבית מאוחרת ולא רבית דאורייתא כלל. ואף שבדברי כת"ר כתוב לאמר שמכר ראובן הסחורה לשמעון בזול כו' כדי שיאריך לו שמעון עוד יותר הזמן מהפרעון ונמצא ל"ד כלל לשאר רבית מאוחרת שנותן בסתם או לאחר סילוק החוב ואומר בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי משא"כ בנד"ז שאומר בפירוש כדי שיאריך כו'. מ"מ לא הוי רבית דאורייתא כיון שבמכירה זו מסלק החוב ולא נשאר אגר נטר. א"כ מ"ש כדי שיאריך כו' היינו שממילא יהיה כן מאחר שמסולק ממנו ואינו עוד לוה שלו וא"כ לא הוי רק רבית דרבנן: